פשע לטבי
25 בFebruary 2010 מאת רועי נתן
ריגה בירת לטבייה הינה מערי הדם של אירופה.כאן נרצחו בדם קר על ידי הלטבים והמנהלים שלהם, מיום הכיבוש, הרוצחים הגרמניים, למעלה מעשרים ושמונה אלף יהודים. נותרו בחיים , אולי, שמונה מאות יהודים.
אַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ… / אברהם בן יצחק
19 בFebruary 2010 מאת רועי נתןאַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ
כִּי יַרְחִיקוּ נְדוֹד.
אַשְׁרֵי הַנְּדִיבִים אֲשֶׁר תִּפְאֶרֶת נְעוּרֵיהֶם
הוֹסִיפָה עַל אוֹר הַיָּמִים וּפִזְרוֹנָם
וְהֵם אֶת עֶדְיָם הִתְפָּרָקוּ - עַל אֵם הַדְּרָכִים.
אַשְׁרֵי הַגֵּאִים אֲשֶׁר גֵּאוּתָם עָבְרָה גְבוּלֵי נַפְשָׁם
וַתְּהִי כְעַנְוַת הַלֹּבֶן
אַחֲרֵי הֵעָלוֹת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.
אַשְׁרֵי הַיּוֹדְעִים אֲשֶׁר יִקְרָא לִבָּם מִמִּדְבָּר
וְעַל שְׂפָתָם תִּפְרַח הַדּוּמִיָּה.
אַשְׁרֵיהֶם כִּי יֵאָסְפוּ אֶל תּוֹך לֵב הָעוֹלָם
לוּטֵי אַדֶּרֶת הַשִּׁכְחָה
וְהָיָה חֻקָּם הַתָּמִיד בְּלִי אֹמֶר.
כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992
איתן צוויג.ילד במזוודה
09 בFebruary 2010 מאת רועי נתןהסופר הספרדי חורחה סמפרון, איש המק”י הצרפתי שהושלך למחנה הריכוז בוכנוואלד, כתב בספרו החשוב “הכתיבה או החיים” כי “לא חלמתי את בוכנוואלד. חיי לא היו אפוא חלום בלבד”. ז’אן אמרי, מנכלאי המחנה הנורא הזה, טרף בנפשו בכפו, כי לא יכול היה לשאת בזיכרונות האיומים. בהשפלה.
ד”ר אסאד מוציא ת’עיניים
07 בFebruary 2010 מאת רועי נתןמעבר לגדר, בסוריה, מוציא השלטון של רופא העיניים ד”ר באשר אסאד, את העיניים לעיתונאי שמנסה לחשוף שחיתויות במשטר. שמו של העיתונאי מעאן עקאל.
כאן במדינת ישראל לא מענים עיתונאים. סתם, עושים להם את המוות. המשך »
דב לוין
05 בFebruary 2010 מאת רועי נתןלפני כמה ימים העניקה מכללת הגליל המערבי , ביוזמת החוקר ד”ר בועז כהן, פרס לאיש שמזמן היה צריך להעניק לו פרס ישראל על מפעל חיים ועל עבודת מחקר הסטורית מדהימה - פרופסור (אמריציוס) דב לוין.
ד”ר פול גאון
28 בJanuary 2010 מאת רועי נתןאגדות על רופאים הן מהאגדות האהובות עלי ביותר.
חנוכה במאה שערים
15 בDecember 2009 מאת רועי נתןזה כמה שנים אני הולך בסמטאות ירושלים המערבית, בערבי החנוכה, כדי להתבונן בחנוכיות שמונחות בפתחי הבתים, באכסדראות, בפינות המטונפות, שמוארות לפתע באור יקרות.
יועזר בר יין CHAPEAU
05 בDecember 2009 מאת רועי נתןמול השעון של הכיכר ביפו הערבית, בסמטה קטנה, פעיל הביסטרו שרשום כפטנט של העיתונאי שאול אברון. זו צרפת קטנטנה בלב סטיקיות ערביות ועוד כמה מזללות שזכו ליחסי צבור של שפים שנולדים כמו פיטריות אחרי בצורת ארוכה.
היום כל טבח ממוצע הוא שף. עזבו, אברון מלך, בסצנה הפלצנית של תל אביב, לאחר שחיים כהן סגר את “קרן”.
תגלית. תכנית עם תכלית.
29 בNovember 2009 מאת רועי נתןלהצלחה אבות רבים. ועל כן, ראוי להביא סיפור של הצלחה אחת שיש לה אב אחד. וזאת אולי בשביל ההיסטוריה.
אני מתכוון לתכנית החשובה והמצליחה “תגלית” שמביאה לישראל עשרות אלפי בני נוער ובוגרים ובחודשים אלה ימלאו לה עשר שנות פעילות.
ההרוג האלמוני
23 בOctober 2009 מאת רועי נתןההרוג האלמוני
אתמול, לאחר שהקטנים שלנו הלכו לישון, ורעייתי נרדמה, ישבתי לצפות, ערב יום חמישי העמוס, באסנת ווישינסקי מדברת על בנה ליאור ז”ל, שנהרג בחודש מאי 2004, בציר פילדלפי. טיל פלשתיני העיף אותו, לשמיים.
זוהי רשימה לא פוליטית אף שאני מאד פוליטי ורחוק מלהיות ענו פוליטי. אני לא יושב על הגדר. אני יודע מי הם הפלשתינים ואני יודע מי העם שלי, מה החרדות שלו, מה החרדות שלי.
ובכל זאת אני רוצה לדון בעניין אחד, כואב לי מאד, הסוגיה ששמה ההרוג הסלבריטאי ומול ההרוג האלמוני.
אני חייב להודות ששלמה ווישינסקי, האב השכול, שפעיל ומעורב למען החיילים הקרביים, כמו בנים הם לו, ומילותיה של אסנת גרושתו “די לנו לקבור את מתינו”, נוגעים לליבי. הילד שניבט מהציור, מהצילום, מכמיר לב. כמה מכמיר לב.
וליאור, אם היה חי, היה בוודאי שואל שתי שאלות, חצוף מצידי להעלות זאת בשמו.
שאלה ראשונה : אבא , למה לא מעלים שמות של חיילים לא מוכרים שנהרגו בגדוד שלי ? בצבא ? אני לא אדם תאב פרסום אז למה אני הופך להיות עניין ?
שאלה שנייה: אמא, מדוע שלא תהיי הנציגה של ההרוגים האלמוניים שאין להם אמא מדהימה כמוך ?
האמינו לי, לא אפרט, ראיתי מאות משפחות שכולות, במסגרת העבודה שלי, ערכתי ספרי שירה של חיילים הרוגים, ראיתי ציורים וסיפורים שלהם, והם, כל אחד מהם מדהים. נשמות שידעו שלא יגיעו לגיל מבוגר. היו מודעים, זה מצמרר, שהם בדרך להחזיר ציוד. ועליהם לא מדברים.
אין לכם מושג מה אני , באופן אישי, עברתי עם סוגיות של הנצחה של חיילים הרוגים לא ידועים, אלמוניים.
אני כלום.
מה עברו הורים שניסו להנציח, ולא היה להם כסף לסגור את החודש, ורצו להנציח את החייל שלהם באות בספר תורה?
שלמה ואסנת, הורים יקרים, היו פה לא רק לליאור המקסים.
היו פה להרוג האלמוני. היו פה לאב האלמוני,שהתרסק ומצפה למותו לאחר שמת בנו בכורו. היו פה לאם אלמונית שבנה האלמוני, בעלה האלמוני, מתים לאיטם ותפילתה לנחמה נשמעת בשמיים אך היא ממאנת להתנחם.
שלמה , אסנת , שלא תדעו צער.
שלא ידע אף אחד.
