הקטנה לא רוצה לישון
08 בMay 2008 מאת רועי נתןהקטנטנה שלנו כבר מדברת אבל כשמגיע הרגע לישון היא איננה מוכנה להפסיק את המרוץ ולשכב לישון.
הקטנטנה שלנו כבר מדברת אבל כשמגיע הרגע לישון היא איננה מוכנה להפסיק את המרוץ ולשכב לישון.
הזמר שלמה גרוניך סיפר כי בעת שגר ביחד עם מתי כספי בתל אביב נכנס הביתה והקשיב למוסיקה שמתי ניגן על הפסנתר לתוכנית טלוויזיה שהזמינה לחן. המילים שהודבקו לשיר היו בנאליות וגרוניך המוכשר התיישב ואמר לו : זו מוסיקה לשיר אהבה. ישב וכתב מילים שלא שומעים, מילות אהבה שאומרים בשקט, באזנה של הרעייה בלבד.
יום העצמאות השישים של מדינת ישראל עבר עלינו בהתכנסות. ואני נזכרתי באסתר, אסתר
ואני אומר לעצמי : היכן היא האיילה הזאת, עם עיניה הגדולות, וקולה המדהים, שאף אחת מזמרות ישראל, לא תשווה לה לעולם.
מעגל החיים, זה שראשיתו בחיים וסופו במוות, הוא שברירי מאד. על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה משיב את נשמתך. זוהי אמת חבוטה מאד שאני מאד לא אוהב אותה אבל היא מגלה אמת מענינת מאד על החיים, שהם שבריריים מאד, היום אתה כאן ומחר כעוף פורח, כחלום אתה עף, כמאמר הפייטן של תפילת מוסף יום הכיפורים שאנו קוראים מדי שנה בשנה. ומי שאומר “שהחיים יותר חזקים” הוא מטומטם וטיפש.
לאט נכנסת לה השבת ואני , כמו מאז הרבה ימים, נרגע לי לאיטי, ומוריד הילוך.
כשעגנתי בנמל קוס ירדתי עם הבן הבכור לכיכר שבה עומד העץ הענקי לזכרו של ממציא הרפואה , היפוקרטס.
כל יום שואה שחולף אני נזכר ברות בונדי, מי שעבדה בעיתון “דבר”, שבו עבדתי כל כך הרבה שנים ( 1983 ועד לשנת 1995 ) , וכתבה , וגם אני, ב”דבר השבוע”. היא הייתה ועודנה התגלמות תרבותה של מרכז אירופה.
אשה שעברה שואה איומה במחנה טרזין ונותרה אדם. אדם כל כך מלא ומקסים, ותרבותי.
בליבה של ירושלים, בסמטה מרחוב הנביאים, היכן שהעיר המערבית מסתיימת ומתחילה העיר המזרחית, עומד בית הרב אברהם יצחק הכהן קוק שמשקיף על חצר ובה באר סתומה. כאן, בחצר זו, הסתובבתי, בימי בדידות, וחיפשתי את יעקב אבינו, שיבוא ויסיר את האבן מעל לבאר ומי תכלת יפרצו ממנה.
הלכתי ברחובותיה של ירושלים, באחד מן הימים הגשומים שלה, וניסיתי לאתר ביתו של הרב שהביא לבית הדפוס את סידור התפילה של ר’ שבתאי סופר מפרמישלא, מה שנחשב נוסח אשכנז המוגהה בצורה המדויקת ביותר. והאיש שהביאו לבית הדפוס הינו מעדת הפרושים , מטובי קרתא דשופרייא, ישוב לשולחנו ומביט סביבו רק לנוסחי התפילה שאסף בעולם הרחב אחרי שעלה על סידורו של רש”ס בלונדון. האיש חוקר תפילה, חוקר סידור התפילה, יהודי מעניין.
אני נזכר במוכר הספרים , נחמיה שמו, שגוו היה שחוח מקשיי החיים והתסכול הנורא, עד שדיברנו על ספרים, ואז נעורו בעיניו ניצוצות של אביב. הרבה פעמים חשתי כמוהו, וכל אחד בוודאי חש גם כן, ואני יודע שרק הספרים הצילוני “מפני חורפם של פני האנשים”, כמאמרו של אלבר קאמי במסתו הנפלאה “השיבה לטיפזה” בתרגומה המדויק כל כך של ד”ר אילנה המרמן מ”עם עובד”.