כרמלה מנשה
03 בAugust 2010 מאת רועי נתןלחברתי מזה שנים רבות, כרמלה מנשה, ברכות עם קבלת הפרס. אני משוכנע שחברנו המשותף, אברום קשפיצקי, קופץ בשמיים מהנאה.
ברכות
לחברתי מזה שנים רבות, כרמלה מנשה, ברכות עם קבלת הפרס. אני משוכנע שחברנו המשותף, אברום קשפיצקי, קופץ בשמיים מהנאה.
ברכות
משה צבי ברגר, צייר יהודי דתי בשנות השמונים המאוחרות לחייו ואף יותר, הוא מן הציירים שמשאירים אותך עם טעם של נשמה יתרה.
הגלריה שלו , בחצר של בית הרב קוק בירושלים, לפני הכניסה לבית אנה טיכו, היא גלריה קטנטנה עם נשמה גדולה.
תוכלו למצוא שם ציורים של כל אחד ממאה וחמישים פרקי תהילים.
זו עבודת חיים שמבוססת על ההסבר המפורט של רבי משה קורדוברו ( פרדס רימונים ). השימוש הוא בשבעה צבעי הקשת הקבליים. כמה מהתמונות תוכלו לראות כאן
http://www.oketz.com/30.html
הכניסה הייתה חופשית אך בזמן האחרון בשל העובדה שאין הוא מקבל סיוע כספי מן המוסדות הוא גובה שבעה ₪ לכניסה אבל שווה להגיע לפינה הקטנטנה הזאת. אני אוהב את האיש הזה, ואת הפינה שלו, והנה המלצתי.
בעת שהייתי עול ימים, אולי בן שבע עשרה שנים או קצת יותר, הטרידו אותי שתי שאלות : מה היא תכלית החיים האלה ? מהו אותו אושר נכסף ?
היום לפני 85 שנים נעמד על הר הצופים בירושלים המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ונשא נאום בפני באי טקס חנוכת האוניברסיטה העברית . בין יתר דבריו, התייחס ל”כלי הזין היחיד שנשאר עוד בידינו, המוח היהודי”.
ריגה בירת לטבייה הינה מערי הדם של אירופה.כאן נרצחו בדם קר על ידי הלטבים והמנהלים שלהם, מיום הכיבוש, הרוצחים הגרמניים, למעלה מעשרים ושמונה אלף יהודים. נותרו בחיים , אולי, שמונה מאות יהודים.
אַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ
כִּי יַרְחִיקוּ נְדוֹד.
אַשְׁרֵי הַנְּדִיבִים אֲשֶׁר תִּפְאֶרֶת נְעוּרֵיהֶם
הוֹסִיפָה עַל אוֹר הַיָּמִים וּפִזְרוֹנָם
וְהֵם אֶת עֶדְיָם הִתְפָּרָקוּ - עַל אֵם הַדְּרָכִים.
אַשְׁרֵי הַגֵּאִים אֲשֶׁר גֵּאוּתָם עָבְרָה גְבוּלֵי נַפְשָׁם
וַתְּהִי כְעַנְוַת הַלֹּבֶן
אַחֲרֵי הֵעָלוֹת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.
אַשְׁרֵי הַיּוֹדְעִים אֲשֶׁר יִקְרָא לִבָּם מִמִּדְבָּר
וְעַל שְׂפָתָם תִּפְרַח הַדּוּמִיָּה.
אַשְׁרֵיהֶם כִּי יֵאָסְפוּ אֶל תּוֹך לֵב הָעוֹלָם
לוּטֵי אַדֶּרֶת הַשִּׁכְחָה
וְהָיָה חֻקָּם הַתָּמִיד בְּלִי אֹמֶר.
כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992
הסופר הספרדי חורחה סמפרון, איש המק”י הצרפתי שהושלך למחנה הריכוז בוכנוואלד, כתב בספרו החשוב “הכתיבה או החיים” כי “לא חלמתי את בוכנוואלד. חיי לא היו אפוא חלום בלבד”. ז’אן אמרי, מנכלאי המחנה הנורא הזה, טרף בנפשו בכפו, כי לא יכול היה לשאת בזיכרונות האיומים. בהשפלה.
מעבר לגדר, בסוריה, מוציא השלטון של רופא העיניים ד”ר באשר אסאד, את העיניים לעיתונאי שמנסה לחשוף שחיתויות במשטר. שמו של העיתונאי מעאן עקאל.
כאן במדינת ישראל לא מענים עיתונאים. סתם, עושים להם את המוות. המשך »