דרור דניאל "מלך הציפורים" ׁ(ספר חדש)

עת נפרדת הנשמה מגופו של אדם היא הולכת לעולם הציפורים.

ועוף השמיים מוביל את הקול, את נשמת הגוף, לגוף אחר. או שמא מניחו בכריכת ספר. "מלך הציפורים" שיצא לאור , כעת , בספרית "מקומי" של הוצאת "כרמל" הירושלמית, הוא לשד נשמתו של דרור דניאל ז"ל. הספר כולל שתי נובלות המנציחות את "היכל הכלים השבורים" של דרור, ניצוצות שנערמים להשלמת תמונות חיים : עולם הרוחות של שמעון מאגוס , ו"מלךהציפורים". והוא עורם את הנצוצות שנתפזרו לעששית קסמים.

להמשיך לקרוא דרור דניאל "מלך הציפורים" ׁ(ספר חדש)

ג'נוסייד

 היה אפשר לצפות שראש הממשלה של מדינת היהודים, שהיו קרבנות "רצח העם" הראשון על אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה, יוציא הודעה על מעצר "רוצח העם" ממוצא סרבי, מלאדיץ, שחיסל שמונת אלפים בוסנים בשרברניצה. לא קרה ולא בגלל שההסטוריה לא ידועה.

העובדה : מעצרו של "רוצח העם" הסרבי מלאדיץ התקבלה בישראל הרשמית בשתיקה. ממש כמו "רצח העם" הארמני, שהונצח, בהשתקה, על ידי ישראל הרשמית שחשבה ש"אינטרסים" מחייבים שתיקה.

אבל שתיקה שכזאת הינה שתיקה לנוכח "רצח עם" (מושג שהומצא על ידי היהודי ד"ר רפאל למקין ז"ל) שאינו מתיר שתיקה או השתקה ובמיוחד שהיהודים הינם מחלוצי הקרבנות ב"רצח עם".

פינסק היהודית הינה המקום הראשון על אדמת אירופה שבו נערך "רצח עם" בדרך של תכנון "הטבעת ילדים הורים וקשישים" בביצות הפריפייט ברוסיה הלבנה על ידי הנאצים. הפולנים והמקומיים היו שותפים מלאים ומפקד המבצע הגרמני לא הורשעו כפי שהיה ראוי להם להשפט.

"רוצח העם" הסרבי הוסתר על ידי הסרבים , רצח מוסלמים בוסניים ואומות העולם לא יגזרו עליו עונש ראוי.

הנה סיפור חלקי של "רצח עם" בפינסק שעדיין- אחרי שבעים שנה- ממתין להכתב במלואו; על "רצח העם" הבוסני עוד לא נכתבה הסטוריה מפורטת וספק אם זו תכתב אי פעם.

להמשיך לקרוא ג'נוסייד

דמע ושחוק בערבות אוקראינה

כבישי אוקראינה, שמובילים מקייב הבירה דרומה ללב העיירות היהודיות, חרוצי חורים. כמה מהן הינן גיבורות סיפוריו הנוראיים מחד גיסא וסיפוריו המצחיקים מאידך גיסא של שלום עליכם. יהופיץ היא קייב האוקראינית וכך גם העיירות שסביבה שהיוו תפאורה לסיפוריו המדהימים.

להמשיך לקרוא דמע ושחוק בערבות אוקראינה

פריזאי/ חורחה סמפרון

הסופר והתסריטאי חורחה סמפרון הלך לעולמו

פריז, שהייתה מקלטם של מעט מדי אנשי "שמאל" במלחמת העולם השנייה, הייתה גם ביתם של "המלשינים", "שמלצובניקים" בפי הגולים הפולנים, שהסגירו את אחיהם לידי הגרמנים. באיטליה הסגירו "המלשינים" את פרימו לוי, בהולנד –מוכת "המלשינים"- הסגירו אלה את אנשי יופ וסטרוויל ואת אנה פרנק ובני הבית שנשלחו לבוכנוולד. שמאלנים, חייבים לומר, היו על הכוונת-יהודים ולא יהודים.

להמשיך לקרוא פריזאי/ חורחה סמפרון

פריזאי/ ואייחו,טרילסה

 

זו לא ביקורת, זו התרגשות נמשכת.

אילו הייתי נכנס, באחד מימי הקיץ של שנות העשרים, החל משנת 1927 או אחרי כן, לבית הקפה "לה רוטונד" ברובע מונפארנס על הגדה השמאלית של דרום פריז, סביר להניח שהייתי מבחין בצ'ולו הגדול (ספרדית: ילד של מולטים, אינדיאני וספרדי, אבל זה מורכב הרבה יותר ) קומתו נמוכה , בינונית, עיניו שחורות שחורות-רעבות, רעבות, וגופו דק דק.

היה זה, אני מניח, המשורר הפרואני המטלטל ססאר ואייחו. ׁ(אינני מבין מאום אבל בסרט זה אני שומע את הולם המילים)

להמשיך לקרוא פריזאי/ ואייחו,טרילסה

פריזאים/ ברסנס

הטרובדור הצרפתי ז'ורז' ברסנס, בן העיר סט' לחוף הים התיכון, חי לו, החל משנות החמישים ברובע מונפרנס בפריז.

הנה שירו החשוב ביותר בעיני
http://www.youtube.com/watch?v=SmyyHZHa1Cg

משם, מפריז, הוא השמיע לכל העולם את שיר "הגורילה" שהחליטה לאבד את בתוליה ונתקלה בדרכה בשניים : זקנה ושופט. והיא, הגורילה, החליטה לאבד את בתוליה דווקא עם שופט בגלימה, וכשזה צעק: "אמא" זה הזכיר את הצעקה שהשמיע הנדון למוות, שבאותו בוקר הוצא להורג, בעקבות פסק דינו של השופט.

בשנה האחרונה יצא לאור תרגום ממורטט של שיריו לשפה העברית. לא טעם, לא ריח-הייתה אומרת סבתי זכרה לברכה. אפילו לא "הבקרוב" של ברסנס, לטעמי.

הטרובדור הזה, ברסנס, שינה עולם,בצליל הרך והצרוד (מוזר אבל זה עובד), בטקסטים השנונים-אנושיים שלו, באנרכיזם הנפלא שלו שדיבר ללבבות רבים. אני אזכיר שניים שיקרים ללבי : ברברה ששרה ברסנס ( ועוד זמר ספרדי ענק שהיה חברו האישי של ברסנס) ויוסי בנאי,שייבא אותו מפריז ל"צוותא" בשנות השישים. ועימו הוא הלך עד מותו (הן של ז'ורז' והן של יוסי ).

יוסי שהגיע בשנות החמישים לפריז,עם צרפתית של "אליאנס" ליד שוק מחנה יהודה בירושליים ( כי זה היה בית הספר הזול ביותר בירושלים בילדותו ) , לא יכול היה להרשות לעצמו כלכלית לראות הופעות של ברסנס בעונה הראשונה שלו בפריז, כפי שלא יכול היה להרשות לעצמו להיכנס למסעדות פריזאיות באותן שנות לימודים בפריז אצל הבמאי ז'ן מרי סרו, שיביים אותו לימים בישראל בהצגה של יוג'ין יונסקו (הרומני-צרפתי) "הצמא והרעב".

רגע השיא שלו הגיע , שנים לאחר מכן, כשנפגש עם ברסנס בפריז אחרי שהעלה בישראל את התכנית "בנאי שר ברסנס".האמת, ברסנס מעולם לא ניתק מבנאי.

בנאי , בספר המכתבים המקסים שלו "מכתבים ברוח", כותב מכתב לברסנס (בסיגנון שעשה ז'רר דפרדייה המופלא בספר דומה מאד . אגב, בספרו של דפרדייה יש מכתב שהוא כותב ל… איזבל אדג'ני,ששיחקה עימו ב"קמיל קלודל". למות,ממנה וממנו ). באותו ספר הוא מרחיק את הלשונות הרעות שציירו את ברסנס כ"שונא נשים" ומצייר דמות של אדם צנוע מאד ששנא קוקטיילים וציטט משירו המפורסם (והאהוב עלי בגרסתו העברית)

חצוצרת התהילה בביצועו של יוסי בנאי

ושם הוא כותב , משהו שהוא כה יפה בעיני , ומידה טובה :

חיי עברו בצד הפארק הצבורי/
מין פילוסוף כפרי הוגה בטבורי/
ולא נתתי גרוש בעד שום שם דגול/
זר דפנה פשוט נימנמתי כמו חתול/
אך כל היועצים אומרים שיש תועלת/
למסור דין וחשבון לאיש מהמכולת/
שאם אנ'לא מוכן להשתכח כמו מת/
נא להוציא מיד סודות אל הבנקט/
כן יש לה/ יש לה פה גדול/
לחצוצרת התהילה//

משהו לא פריזאי וכל כך כן.

פריזאים/מופסן

הסופר גי דה מופסן , "הפר העצוב"-בפי חבריו, עולה מתוך ספר המופת של הרופא השבדי אכסל מונתה, "מגילת סן מיקלה", כחולה נפש פריזאי, שמשביע את רעבונו במין ללא הפסקה בדירתו הפריזאית ברחוב קלוזל.

והוא , למרבה הפליאה, היה "הגבר של נשים רבות"

להמשיך לקרוא פריזאים/מופסן

פריזאים/זזי

זזי, אותה צצקע (בובהל'ה וקצת יותר) פריזאית- פרי דמיונו של הסופר החשוב רמון קנו- הפחידה את הפריזאים, של סוף שנות החמישים, ואמרה להם : אל תהיו לי כל כך שמרנים שהרי אני יודעת שאתם פרחחים ממני, היא דמות בלתי נשכחת. משהו ברוח של "האבות המייסדים" פרנסואה ויון קולא ברוניון (רומן רולן) ועוד.

להמשיך לקרוא פריזאים/זזי

פריזאים/ ברת

ת.ס. אליוט, באחד מרגעי ההשתפכות הנדירים שלו, אמר על "בובו ממונפרנס" של שרל לואי פיליפ, כי "זוהי פאריס". על ברת הקטנה אף מילה.

ברת הדוויה, ילדה שהגיעה מאפרי העמק לעיר הסואנת בראשית המאה העשרים, התאהבה בבובו הג'אבר נמוך הקומה, הפכה לפרוצה ומתה מעגבת, בפאריס.

סיפור, לכאורה, פשוט.אבל הוא מורכב הרבה יותר.

שארל לואי פיליפ, איש פשוט שעבד במחלקת הביוב של עירית פאריס ונמנה על חבריו הקרובים של אנדרי ז'יד, טווה סיפור פשוט , בשפה צרפתית פשוטה, רחובית, אבל הביא את עמדתו בתוך הסיפור הנטורליסטי. זה חידושו.

בתמונות האחרונות של הרומן המפעים הזה נפגשת ברת עם בובו שלה והיא אכולה עגבת. והוא אומר לה, בחמלה איומה, שבא לבכות :

-מעניין, עוד נשארו לך שערות. מהר, יפתי, אנחנו אצל האדון ולא היינו רוצים לנצל את סבלנותו.

"חמלה איומה" כי הוא חתיכת שקרן איום ונורא כיון שלא פדה אותה מהסרסור שעמד מולו בחדרם.

שארל פיליפ אומר את דעתו מיד לאחר אמירה מסריחה זו :

"מחשבתה הראשונה הייתה על המוות".

באיורו של המאייר הבלגי פראנס מאזארל נראית ברת הקטנה מוכה על ידי הסרסור במורד המדרגות.

שארל לואי פיליפ , שהלך לעולמו בגיל 35 ובא לפאריס מאותם אפרי כפר צרפתיים, כותב בעקבות גירושה של ברת הקטנה לחדר המדרגות :

"היא יצאה אל תוך עולם שלנדיבות הלב האישית אין בו כוח משום ששולטים בו אהבה וכסף, משום שעושי הרע הם חסרי רחמים, ומשום שנערות הרחוב סומנו כך מבראשית כמו בהמות חסרות ישע המובלות אל מרעה הכפר".

+שארל לואי פיליפ, בובו ממונפרנס, תרגם : משה מרון , ספרית הפועלים 2001

"של עכברים ואנשים"

"של עכברים ואנשים", ג'ון סטיינבק, הספריה הקטנה,  עורך : מנחם פרי , תרגמה :טל ניצן

הנובלה הפנינית הזאת נכתבה, כשברקע : סופות אבק איומות, שפל כלכלי נורא, יאוש כבד , ומזדקרת ממנה- בין איבי שפת הסלנג הקשה, אהבת אנוש.

 

להמשיך לקרוא "של עכברים ואנשים"