דוד ווינפלד, עיברות

המתרגם ד"ר דוד ווינפלד הינו מתרגם בעל שם בתחום של תרגומים בעיקר מפולנית. אם יש הערכה ואהבה לשירה פולנית בת זמננו זה הרבה בזכותו ובזכות ד"ר רפי וויכרט.

ווינפלד, שתרגם את צ'סלב מילוש זביגנייב הרברט אדם זגייבסקי ויסלבה שימבורסקה והסופרת הישראלית ממוצא פולני- אידה פינק, מוערך בפולין (כפי שכותב יפה מאד יורם ברונובסקי המנוח שהשתתף עימו בכנסים תרבותיים בפולין בשנות התשעים) והוא בעל שפה פולנית גבוהה מאד (כפי שמציין יורם ברונובסקי).

בשנת 2008 ראה אור בפולין קובץ חילופי המכתבים שבינו ובין המשורר והאינטלקטואל הנפלא זביגנייב הרברט (שכונה "נסיך המשוררים" של פולין).

על מפעל התרגום שלו הוא זכה בפרס PEN הפולני ( שצ'סלב מילוש די הסתייג מהארגון הזה נוכח עמדתו כלפיו עם עזיבת ארצו לארה"ב וקיבלו בידיים פתוחות ומחבקות עם נפילת מסך הברזל, כפי שכותב שוב ברונובסקי ).

ווינפלד זכה בשנת 2011 בפרס עקביהו (על שמו של איש התרבות המשורר והמסאי יצחק עקביהו).

הוא לא זכה בפרס ישראל או בפרס טשרניחובסקי.

יש עימי רבים מספרי המשוררים שתרגם וכמובן עבודתו האחרונה על שירתו של זביגנייב הרברט.

כמי שמדבר פולנית, וכמי שאוהב את השירה הפולנית וקורא במקור שירים מסויימים (עם מילון כמובן כשצריך ועם אנציקלופדיה לתולדות יוון ורומי , למשל , בשירת הרברט או מילוש, וכן מילון לטיני – אנגלי כדי להבין כמה מהביטויים שמוחדרים לעבודות אלה ) , אני מעריך את האיש מאד אבל לא בכלים מדעיים.

הוא איש משכיל מאד בתחומו ובעל שם עולמי.

על כן, היה ראוי שאוסף של עבודותיו יהיה הרבה יותר רציני מהאנתולוגיה של תרגומיו ( עברות, עורך ד"ר דרור בורשטיין , הליקון, 2012 ) ובהם כמה תרגומים מאנגלית לעברית ותרגום מאידיש ובחירה של שירים מאוסף תרגומיו הרבים לרבות אלה שהופיעו בכמה עיתונים שצויינו.

החשיבות במפעל שכזה איננה בהצגה של לוחות צילום של המתרגם עם "משורריו" אלא בעיקר של התייחסותו הישירה לעבודת התרגום שלו או התייחסות של עורך/ מתרגם ואיש תורת הספרות לעבודתו ב"אחרית דבר" או בהקדמה מלומדת.

החשיבות במפעל שכזה היא בהסברים ברורים יותר לכמה מן המושגים , מונחים, שמופיעים בשירה הפולנית העכשווית שהיא שירה אינטלקטואלית. הגותית, בחלק מהעבודות.

הערה בגוף הספר שההערות הינן של המתרגם אינן פוטרות במהדורה שכזאת.

מדיניות העריכה איננה צריכה להיות: עטיפה חדשה היא ספר חדש .

מדיניות העריכה צריכה להיות : חדירה אל מאחורי הקלעים של עבודת המתרגם ד"ר דוד ווינפלד, הערכתה, מתן ערך מוסף למהדורה שבחרה שירים מסויימים והותירה אחרים מחוץ לכריכה.

זה לא היה.

"הליקון" הוא מפעל תרבותי – אינטלקטואלי ואם הוא חפץ חיים עליו –בסדרה זו- להגדיל את ההשקעה בתחומים שצויינו לעיל.

יש לכך ערך, במיוחד בתקופה שבה ספרי שירה הם מועדף אחרון לפני לחם ופירות לילדים, ואין לפטור את דברי בכך שזוהי אנתולוגיה והמצוי הוא דינה היחיד.

לקרוא באותו ספר שירה פעמיים

טל ניצן, להביט באותו ענן פעמיים, הוצאת קשב לשירה 2012
"אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים."
(הרקליטוס, 480-540 לפני הספירה)

קריאה בספר שירה, פגישה ראשונה עימו, הינה פעמים רבות כמו אותה פגישה ראשונה, אינטימית, שממעטים לזוכרה מלבד אותם רגעים שבהם עלה בך סומק בלחיים (שאינך רואה אותם) ודפיקות לב מואצות, כמאהב נרגש, שרק אתה מרגיש בהן.

ואז אתה מתיישב וקורא שוב ושוב את אותם טקסטים ולפתע אתה מגלה רובד אחר: לא מלנכולי אלא קומי דווקא. לא עצוב – שמח. לא אפור – שחור, לבן.

 

(היידן, סימפונייה מספר 94 "ההפתעה")

המשוררת טל ניצן הינה משוררת שצדדיה רבים, וזו גדולתה, כי במקום שם העצב , שם הצד הקומי, הגרוטסקי. ויש בעבודה פואטית זו גם אמת קשה, מצמיתה, כואבת ומדמיעה וגם התבוננות קומית או גרוטסקית.
להמשיך לקרוא לקרוא באותו ספר שירה פעמיים

להביט באותו ענן פעמיים

טל ניצן, להביט באותו ענן פעמיים, הוצאת קשב לשירה, התשע"ג

(תצלום על הכריכה: יורם קופרמינץ)

ספר שיריה החמישי של המשוררת טל ניצן הוא תיבת קסמים שמכילה את המוכר והידוע, הבנאלי, עם הבלתי נתפש  (ineffable )

סוד הקסם  בעבודה פואטית זו – שמתפרשת על כמה שדות אסתטיים – מצוי במוחשי ובבלתי נתפש שארוגים זה בתוך זה.

שפתה הבהירה של המשוררת רק מגבירה את הרצון לפענח את הבלתי נתפש שעולה מכל אחת מהעבודות- השירה הפנטסטית, פרוזת החלום (הפנטסטי והנתפש), השירה המודרנית, ההתכתבות עם ספרי השירה האחרים ( "הנוסע", "החייה הקטנה", הילד שעומד על פי תהום, על הסף ועוד).

בשירה כמו בשירה : להבין את המילים אפשר – פיענוח השירה הוא מסע לילי מרתק, בכל עבודה בנפרד ובעבודה פואטית מרתקת זו. מעט המחזיק את המרובה ודי ניסי בהתחשב בעומס האדיר שמונח על כתפי היוצרת הזאת.

להמשיך לקרוא להביט באותו ענן פעמיים