הרוח המשוחררת והרוח השבויה (א)

על הביוגרפייה של וויסלבה שימבורסקה ועל "הרוח השבוייה" ספרו של צ'סלב מילוש

המשוררת והפילוסופית הפולנית וויסלבה שימבורסקה היא מפלאי העולם : מי שצמחה בתוך חברה דחוסה, חברה של מלשינים סטליניסטיים, תחת השגחה של סוכני גומולקה וגראק, יצרה שירה הומניסטית מדודה, אוהבת אדם וטבע, שרוחה חופשית. תמיד רלבנטית. תמיד בלתי צפויה. ותמיד רוח משוחררת. לא צריכים להבין פולנית כדי להבין את החדות של מילותיה בשיר "שום דבר לא קורה פעמיים" , אמת בסיסית והלנית, כמו זו של גדולי הפילוסופים היווניים.

הסופרת המתרגמת והעורכת מירי פז זיכתה את קהל אוהביה של וויסלבה שימבורסקה בתרגום לביוגרפיה של אנה ביקונט ויואנה שצ'סנה "שכיות זכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה" (ביוגרפיה). זה יצא לאור בחודש ספטמבר בהוצאת "כרמל"  והמכון הפולני.

מיד אומר, כי העבודה סביב ספר זה היא מעוררת התפעלות בכל הקשור לידע העצום שמשקיעה מירי, כדרכה, בהערותיה לכל שם שמופיע בביוגרפייה, כמו גם בתרגום חלק משיריה, ושיתוף תרגומים של פרופסור רפי וויכרט וד"ר דוד ווינפלד.
קשה שלא להתרשם מהאהבה הגדולה של המתרגמת לדמות הכל כך מיוחדת של שימבורסקה. היא גם מביאה את לוז אהבתה לאשה המשוררת "מלאת פליאה ניצבה לנוכח השגור והמוכר לכאורה, חצבה מתוכם אוצרות שאיש לא הבחין בהם קודם ויצקה אותם בזהב. תמיד התבוננה במתרחש מן הצד , לעולם לא מקדמת הבמה, כי אם יש לשירה שליחות כלשהי, הרי היא "להזדנב בסוף תהלוכת הנצחון המדומה"  ולאסוף את מה שנרמס ואבד כפי שכתבה בסקירה על ספר היסטוריה של המזרח התיכון" (ע"מ 360).

ואז אתה מתחיל לקרוא בספר , שמורכב ממעט מאד ראיונות עם המשוררת  קטעים מעבודותיה וראיונות עם מי שהיו לצידה ולאורך דרכה, ומתרגש מצניעותה של האדם וויסלבה שאין בו הבדל שבין השירה לחייו שלו.

שימבורסקה (בפולנית כמו ברוסית שם המשפחה של האשה מקבל תוספת "אה" שהרי לאביה קראו שימבורסקי כמו שיקורסקי או כמו קובלסקי ) נולדה לאם שדאגה מאד למזונה ולבושה שלה ושל אחותה הגדולה –נבוייה ואביה שאותו אהבה אהבה אין קץ על תרומתו לחייה התרבותיים. הוא הראשון ששילם לה גרושים (בפולנית הו' היא חולם מלא וכך קוראים זאת ) על שיריה וחמשיריה הראשונים.

היא לא פירסמה שירים רבים. כמה מאות בלבד.

וועדת פרס נובל החליטה להעניק את הפרס לה למרות מיעוט הכתיבה כיון שנגעה עמוק בתוך הוויתו של בן אנוש. היא עמלה, שנים ארוכות, כדי לזקק את התנהלותה כאמנית מול העולם, ולשחרר לחללו כמה אלפי מילים שהן חכמה מזוקקת. נעדרת פוזות של משוררים אבל עם ידע עצום על העולם. היא משכילה גדולה ומשוררת ענקית שתוהה על העולם הזה. כמו שכל פילוסוף קלאסי, הלני, תהה בו.

ולמרות שצמחה בעידן הסטליניסטי, ולא הוכתרה כאחת "המלשינות", היא עדיין הייתה "שבוייה" בכמה משיריה הראשונים באותו סגנון ריאליסט-קומוניסטי. היא הייתה מסובבת בכמה מאלה שהתקרנפו. עליהם כתב ידיד שלה, צ'סלב מילוש, בספרו הנפלא "הרוח השבוייה" שעליו כמובן אכתוב אקדמות מילין בחלק השני.

ומה בכל זאת עושה הסגנון של שימבורסקה שהופך את עבודותיה לקסומות.

הנה דוגמא

הכל פוליטי/ ויסלבה שימבורסקה

אנחנו ילדי התקופה,
התקופה היא פוליטית.

כל המעשים היומיומיים
או הליליים שלך, שלנו, שלכם
הם מעשים פוליטיים.

תרצה או לא תרצה,
לגנים שלך עבר פוליטי,
לעור גוון פוליטי,
לעיניים היבט פוליטי.

כך או אחרת
לכל דבריך הדהוד,
לכל שתיקותך ההשתמעות
פוליטים.

אף בלכתך בסבך היער
אתה צועד צעדים פוליטיים
על קרקע פוליטית.

גם שירים לא פוליטיים הם פוליטיים,
ובמרומים מאיר ירח,
זה מכבר לא-ירחי,
להיות או להיות, זו השאלה.
איזו שאלה, חביבי, השב בהקלה.
שאלה פוליטית.

אינך חייב להיות בן אנוש
כדי להיות בעל משמעות פוליטית.
די בכך שתהיה נפט גולמי,
מספוא מרוכז, חומר גלם ממוחזר.

או אף שולחן ישיבות, שעל צורתו
התווכחו חודשים ארוכים:
מסביב לאיזה שולחן יש לשאת-לתת
על אודות חיים ומוות, עגול או מרובע.

בינתיים אנשים נהרגו,
חיות גוועו,
בתים עלו בלהבות.
ושדות צמחו פרא
כמו בתקופות קדם,
פחות פוליטיות.

כל דבר שאתה עושה אתה פוליטי
אין בכלל דבר שלא יוצא פוליטי
אתה פוליטי, אני פוליטי
איך אני רוצה שלא יהיה פוליטי
גם אני רוצה שלא יהיה פוליטי
אתה פוליטי, אני פוליטי

תרצו, היא מסבה תשומת לב למה שבעצם רבים יודעים ולא יאמרו. כי הכל פוליטי. אפילו הגנים.

היא חייתה כל חייה ללא מניירזמים ושנאה דברים מעושים. כן, היא סברה שבדידות של משורר נכונה לו. היא הייתה משוכנעת שקורות חיים או ביוגרפייה הם מיותרים וכי השירה דוברת בעד עצמה. היא לא בזבזה מילים כמו חכמת הלכה. והיא הייתה ידועה באהבתה הגדולה לשוליים, לספרים שלא אוהבים לבקר, לציפורים שממעטים להתבונן בהן.

חייה הפרטיים היו מחוץ לתחום בעבורה. היא לא הייתה מוכנה לשתף בהם את אף אחד. וכשמת חברה לחיים היא כתבה שיר לזכרו.

חתול בדירה ריקה/ ויסלבה שימבורסקה
למות – לא עושים דבר כזה לחתול.
כי מה יעשה חתול
בדירה ריקה.
יטפס על הקירות.
יתחכך ברהיטים.
אין, לכאורה, שום שנוי,
ואף-על-פי-כן הכל נשתנה.
הדברים, כאלו, לא הוזזו,
ואף-על-פי-כן הועתקו.
ובערבים, אין המנורה דולקת עוד.
קול צעדים בחדר המדרגות,
אבל לא של הצעדים האלה.
היד שמניחה דג בצלחת קטנה,
גם היא איננה היד שהניחה.
משהו כאן לא מתחיל
בשעה הרגילה.
משהו כאן לא קורה
כמו שצריך.
מישהו תמיד תמיד היה פה,
ו

ביוגרפיה מתורגמת

פתאום נעלם.
ואיננו בהתמדה עקשת.
היה חפוש בכל הארונות.
היתה מרוצה על פני המדפים.
היתה זחילה מתחת לשטיח ובדיקה.
אפילו האסור הופר
והנירות השלכו לכל עבר.
מה עוד נשאר לעשות.
לישון ולחכות.
רק שכבר יחזור.
רק שיראה את עצמו,
אז ילמד,
שלא כך מתנהגים לחתול.
הפסיעה לעברו תהיה
כאלו בחסר חשק גמור,
לאט לאט.
על כפות רגלים כה נעלבות.
ובהתחלה, שום קפיצות ושום יללות.
1993

וכשאני קורא את השיר הזה אני מבין שזהו ההספד העצוב ביותר שקראתי.

מאת: NATHAN ROI

משפטן שמתמחה בתחום המקרקעין בעיקר; הסטוריון בעל שני תארים בהסטוריה ובפילוסופיה (בהצטיינות יתרה); כותב נאומים ורעיונאי; כותב ביוגרפיות; רוצה לכתוב דוקטוראט במדעי היהדות וללמד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *