דב מיימון קורא ליציאת צרפת ומיד

יש איזו תדמית מסביב למה שקרוי "יהודי צרפתי". ואני דווקא חושב שד"ר דב מיימון הוא יהודי צרפתי, אף שהוא כבר לא עולה חדש, מבריק שכל אמירה שלו לא רק מציתה דמיון אלא בעיקר ניתנת לישום בתנאי שעוסקים בעשייה נילווית לדברים שהוא אומר. כן, הוא אוהב יהודים, וכן הוא לא מתבייש בכך, כי הוא עובד למענם כשפחה חרופה שנים ארוכות מאד מבלי לאבד את חדותו, שכלו, ורוחו הנאורה.

סיפור חייו של ד"ר דב מיימון, שנולד בשנת 1961 בצרפת, הוא סיפור של יהודי – צרפתי שחלם ויזם דו שיח בינדתי יהודי-מוסלמי, חלם ועלה לישראל, שירטט מבעוד מועד את קווי השבר של יהדות צרפת וחזה את המורכבות של המצב הפוליטי-בטחוני בצרפת.

היום- כחוקר בכיר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי מיסודה של הסוכנות היהודית, הוא קורא להעתקה של חצי מיליון יהודים ובעלי זכות עלייה מאירופה בכלל וצרפת בפרט. "כן, אם העלייה מבריה"מ לשעבר הכפילה את התוצר הלאומי הגולמי לנפש אזי העלייה מאירופה בכלל וצרפת בפרט יכפיל שוב את התוצר הלאומי הגולמי וההכנסה לנפש בישראל תגיע לזו של ארה"ב ותציל את מדינת ישראל שמשוועת לאנשים בעלי השכלה כה רחבה כמו עולי צרפת. זה לא רק פרויקט עלייה אלא בעיקר פרויקט כלכלי אדיר ממדים וחלון הזדמנות לישראל ולעולים" הוא אומר.

החזון של דב הוא כלכלי-ציוני : עליה של יהודים מצרפת שישנו את פני החברה הישראלית, והקמתה של חברה כלכלית לקליטה של יהודי צרפת בישראל.

דב מונע בחייו מהסעיף השני של הנדר הבית"רי שבו נאמר : לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי.

ראיון עמו הוא ראיון מאיר עיניים הן מנקודת המבט האישית שלו והן מנקודת המבט המקצועית שלו. ד"ר מיימון הוא איש נדיר מאד : איש העולם הגדול מבחינת ההכשרה שלו והכישרון שלו ויהודי דתי מאד בעל גישה בלתי מתפשרת בחייו הפרטים.

פריז : ילדות ובחרות

ד"ר מיימון, מעט על עצמך .

נולדתי בשנת 1961 בצרפת ועד עלייתי לישראל בגיל 18 ,בשנת 1979, לא שמעתי אף לא מילה אחת של אנטישמיות בצרפת.

רבים מחברי הקרובים היו ערבים והיינו מבלים ביחד. הייתי מביא אתי את חברי הערבים לפעילויות בתנועות הנוער החלוציות והם היו שותפים לי לכמיהתי לחזור לארץ אבות אבותי בישראל.

גם הם דיברו על שיבה לאלג׳ריה על מנת להקים שם חברה מצליחה וצודקת.

באותן שנים, להיות יהודי בצרפת היה הכי "אין" בעולם. זה היה להיות בן למשפחה של שמות גדולים כמו וולטר בנימין, חנה אהרנדט , פיליפ רות, פרנס קפקא. היהודי -לפחות היהודי שבפזורה- diasporic Jew – היה חלק מ"העולם החדש" פוסט-שואתי ופוסט-לאומי ונחשב כאידיאל שיש לשאוף אליו.

חייתי בתקופה שהייתה שיאה של תקופת חסד עבור היהודים שבה החלו לגלות את אשמת צרפת בשואה ואיש לא העז לפצות פה נגד יהודים.

מלחמת ששת הימים הייתה שנה מיוחדת בצרפת?

כן. אני זוכר שאבא שלי לקח אותי על הכתפיים לתהלוכה בשאמפ אליזה והיו שם כמיליון איש לפי הדיווחים. כל היהודים חשו שגבהו לגובה של שלושה מטר מגאוותם על הנצחון במלחמה נגד האומות הערביות. הם חשו כל יכול. יהודים שלפו את המגן דוד בגאווה מהחולצה. הוציאו את הכיפה החוצה.

כידוע, הצבא והתקשורת היו בעד ישראל. אולם, שארל דה גול, בנובמבר 1967 , הוציא את המשפט הנפוץ : ״peuple sur de lui et dominateur" ( האנשים שם הם כובשים) . והוא פיטר את ראש הטלוויזיה הצרפתית שתמך בישראל ושסירב להפוך את עורו. זה מצב שלא היה דומה לו מאז שלטון נפוליאון.

נשיא צרפת דאז שלט ברוב מנגנוני הכוח בצרפת והפך את כל צרפת מפרו ישראלית לפרו ערבית. הוא ראה זאת כשינוי אסטרטגי לצרפת.

השינויים בדעת הקהל היו הדרגתיים כנגד ישראל ונמשכו שני עשורים. לרבות שינויים במדיניות החוץ של צרפת שהפכה מפרו-ערבית מתונה (ראוי לציין כי נותרה שם תמיד אווירה אנטישמית נוצרית וחשדנות כלפי יהודים בקרב קבוצה משמעותית של עובדי המשרדים הממשלתיים) לפרו ערבית מובהקת בעיקר בגלל הנפט הערבי והשינויים הדמוגרפיים בצרפת שהחלו אז.

גם יהודים בצרפת חשו בכך. אבל העם הצרפתי עדיין היה פרו יהודי וראה למשל את ההפגנה של מיליון אזרחים צרפתיים שהפגינו נגד מה שארע אחרי שהוצאו גוויות יהודיות מהקבר בקרפנטרס בשנות השמונים- אירוע אנטישמי במהותו.

היהודים חשו שייכים לחברה הצרפתית כי החברה הצרפתית הגנה עליהם וחיבקה אותם.

1979 : עלייה לישראל מטעמים ציוניים

וכשעלית בשנת 1979 ,עדיין חשת מוגן בצרפת ?

לא הייתה לי שום תחושה על חברה שמעודדת או מאפשרת אנטישמיות.

עזיבתי הייתה מטעמים ציוניים נטו ואמרתי שאני רוצה לשוב אל ביתי. זה רק מגורמי משיכה לישראל ולא היו לי שום גורמי דחיפה בצרפת-אנטישמיות, אלימות כלפי יהודים וכיו"ב.

כשסיימתי את לימודי ב"טכניון" בחיפה בהנדסה חקלאית עבדתי כמהנדס מטעם חברה ישראלית באפריקה ואסיה. באתי כמדריך חקלאי על מנת לעזור כיהודי לעולם הגדול. חשתי בן גאה לרפובליקה הצרפתית ולעם ישראל.

החזון האישי להיות יהודי – זה לעשות את העולם פחות אכזרי, עם פחות רעב ואלימות ויותר ״חירות שוויון ואחווה״.

התגייסתי כמחוייבות לאנושות כיהודי גאה. תיקון עולם קוראים לזה היום החילוניים.

הכנת את עצמך לעלייה ?

גדלתי על שבועת הבית"רי שאומרת בבירור שאם אתה צריך להיות מחרשה תהייה מחרשה ואני ממש הכשרתי את עצמי להגשים את עצמי כציוני בארץ ישראל.

למדתי כדי לסייע לבנייה של העם היהודי בארצו.

המהנדסים הישראלים היו מצוינים בתחום הפיתוח האזורי- חקלאי אבל החברה הישראלית בה עבדתי, תה"ל-חברת המים הלאומית הפסידה כסף והקטינה פעילות כל שנה בגלל קשיי ניהול.

ואז שבת לצרפת שוב

כן. נסעתי ללמוד בבית הספר היוקרתי ביותר באירופה למנהל עסקים שנמצא במקרה בצרפת.
http://mba.insead.edu/home

רציתי להתקדם.

כשסיימתי ללמוד עבדתי כמנכ"ל חברת המים הצרפתית הענקית כמנהל הפעילות בקנדה ובאנגליה.

לקראת פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה חששנו להשמדת ישראל אז ארזתי את המזוודות ושבתי לארץ.

התחלתי לעבוד בחברות היי טק. חשבתי שזה מה שהיה אז הכי חשוב לעם היהודי : ליצור משרות חדשות לעשרות אלפי עולים מרוסיה שהגיעו אז לארץ.

1982 : שינוי ביחס צרפת ליהודים

ובינתיים, בשנות התשעים, התמונה בצרפת השתנתה

עבדתי עם כיפה וזקן וחשתי בבית למרות שבשנת 1982 החל שינוי גדול בצרפת שהוביל בסופו של התהליך למציאות היהודית הבעייתית שאנחנו מכירים היום בצרפת. זו נקודת התפנית במעמדם של היהודים.

רק להזכיר : בשנת 1982 , לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הכל התהפך עלינו כמכה נגד מדינת ישראל.

בעיתון חשוב כמו ה"ליברסיון" , שאהבנו כשהיינו צעירים, הובאה כותרת ראשית : ביירות=גטו ורשה. ואז הבנתי שמדינת ישראל הופכת למשהו אחר בעיני הצרפתים בעלי המחשבה השמאלית והליברלית.

זו הייתה קריאת השכמה מסוימת אז אבל המשכתי לפתח קשרים עסקיים וידידותיים מצויינים עם קבוצות עסקיות צרפתיות, גם בשנות התשעים, ללא שום תחושה של עוינות.

האמנתי אז שככל שנפתח קשרים עסקיים חזקים נקדם לא רק שגשוג כלכלי בישראל אך גם הערכה לישראל.

ואז ברצח רבין, בשנת 1995, הבנתי שקרה אסון במדינה והבנתי שצריך לעשות משהו אחר למען המדינה: להתמודד עם האתגר החדש- קירוב לבבו.

חשבתי שהשקענו בבניית גוף פוליטי וכלכלי למדינת ישראל ושכחנו את התוכן. הפקרנו את הנשמה של הציונות. היה לי ברור שגוף ללא נשמה לא יוכל להמשיך לשגשג ושהציונות הישנה של ייבוש ביצות ואפילו שגשוג כלכלי לא יכולה להמשיך ללא רציונל חדש.

הבנתי שנדרשת חשיבה מחודשת על משמעות הציונות והיהדות במציאות של מדינה יהודית ריבונית בעולם גלובלי.

חשתי צורך לחשוב מחדש על משמעות הציונות לקראת המאה העשרים ואחת.

בניית קבוצות פיוס יהודיות-מוסלמיות

אז מה עשית ?

עזבתי את העולם העסקי כי חששתי ממלחמת אחים בישראל וצללתי במקורות היהודיים כדי לחפש דרכים לקיום משותף עם אנשים שאינם שותפים לערכים הבסיסיים ובכל זאת רוצים לחיות ביחד בצורה נאותה.

חשתי פער עצום בין תפיסות העולם של העולם הדתי שבו חייתי ובין העולם החילוני שהו עבדתי ואיך אנו מתמודדים עם הפער בין יהודים חילוניים לדתיים.

זו הסיבה שהובילה אותי להקים 22 בתי מדרש חילוניים ברחבי ישראל.

גרתי בשכונה חרדית בירושלים, במקור ברוך, והיה לנו חוג בבית – ביום רביעי- והיו מגיעים אלינו תלמידים מכל רחבי הארץ. למדתי שבע שנים בישיבה ובמקביל למדתי לקבל סמיכה לרבנות.

אתגר גדול עוד יותר היה להתמודד כעם ריבוני עם בני המיעוט הערבי כאזרחים שווים.

התחלתי לנהל דו שיח בין יהודים וערבים. הקמתי 50 קבוצות של יהודים וערבים בכל הארץ שממשיכים עד היום הממשיכים לפעול בשיח עד עצם היום הזה.

הקמתי קבוצות של רבנים ואימאמים שחשבו על חינוך לחיים עם אמונה חזקה תוך כדי קבלת האחר.

הקמתי קבוצות בישראל של דו שיח אבל גם בבוסניה שביוגוסלביה לשעבר ובבוסטון בארה"ב.

דוקטוראט בתחום האיסלם

הכל התנהל במשך שנים מעניינות מאד וכיהודי חרדי למדתי איסלם "לעומק" כדי להכיר את הצד השני.

כתבתי דוקטוראט בסורבון על השפעות הדדיות בין מיסטיקה יהודית ומיסטיקה איסלאמית.

התעניינתי במיוחד בהגותו של בנו של הרמב"ם שהיה איש עסקים, ראש הקהילה היהודית במצרים, שהקים מסדר מיסטי יהודי תוך הפנמה של רשמים עמוקים מהמיסטיקה המוסלמית.

עבודת הדוקטור שלי נבחרה לעבודת הדוקטור המצטיינת של צרפת לשנת 2005.

את העבודה הקדשתי לכל המורים שלי : עשרות רבנים, עשרות שייחים, וכמה פרופסורים לפילוסופיה שליוו אותי בתהליך.

הקמתי עם שותפיי המוסלמיים מודל של חיים משותפים על בסיס הכרה באחר וכבוד הדדי. זאת להבדיל מהמודל המערבי הדוגל בוויתור לשייכות הקולקטיבית הלאומית והאתנית כדי לאפשר המנעות מחיכוכים.

כמובן, שהבסיס הינו שמירה על האישיות הלאומית שלך תוך עמידה על יצירת קשר על בסיס המכנה המשותף הנמוך ביותר.

בנינו ותרגלנו מודל של חיים משותפים על בסיס של זהות מוצקה ובטוחה שלא מרגישה מאויימת על ידי האחר : כל צד בעל זהות מוצקה מאד , בטוחה, בלי לפגוע באחר. זה מודל שיכול לחיות במזרח התיכון- כך חשבנו.

את המודל הקמנו בסיוע של מוסלמים מתונים, איסלם סופי, לא אסלם קיצוני.

הצגנו אסלם מותאם לרב תרבותיות ולעולם המודרני והפוסט המודרני. הנסיבות השתנו.

מדוע נכשלתם בעצם בישום של המודל הזה ?

למרות מאמצינו הרבים, נכשלנו במשימה ההיסטורית של שינוי האסלאם. האסלאם בחר בדרך הקלה והמפתה של חזרה לקנאות. נחזור לכך בהמשך שיחתנו.

ומה עשית מאז פרסמת את הדוקטוראט המצטיין של צרפת ?

שוב נכנסתי לתקופת הכשרה בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית והיום אני עובד במכון למדיניות העם היהודי ואחראי על אסטרטגיה של העם היהודי בהתמודדות מול האסלאם. במסגרת זו חזרתי לעסוק באירופה בכלל ובצרפת בפרט.

המחקר שלך על הסכנות ליהודי מערב אירופה

בשנת 2013, למרות כל דברי מנהיגי הקהילות והאמירות של מנהיגי הקהילות שהקהילות משגשגות מיום ליום, חיברתי מחקר שהציג את הסכנות לחיים היהודים במערב אירופה.

תוצאות המחקר הוצגו בממשלה ביוני 2013 וכך הוצג לראשונה לקהל הרחב כי יש היתכנות לגל עלייה המוני מצרפת.

המחקר היכה הד ולא פחות מעשרים חמש עיתונים יהודים ברחבי העולם ציטטו את תוצאותיו ואת הקריאה להתכוננות יהודית עולמית.

תכנית צרפת- תחילה

צרפת – תחילה יצא לדרך ?

בנובמבר 2013, גויסתי על ידי וועדת מנכ״לים לצוות שחיבר תכנית לעידוד עלייה מצרפת שמוכרת בשמה ״צרפת תחילה״.

בוועדה היו בה חברים מנכ"לי קליטה ועליה, תיירות, ירושלים והתפוצות כמו גם מנכ״ל הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומנכ״ל ההסתדרות הציונית העולמית.

האם תכנית "צרפת תחילה" יושמה?

חלק מהתכנית יושם: תכניות כמו "תגלית" ו"מסע" תוגברו והורחבו משמעותית ( "תגלית": 103 משתתפים בשנת 2013, 1580 בשנת 2014. מסע: 600 משתתפים ב2013, 1300 בשנת 2014).

הוקמה וועדה להסרת חסמים ובהכרת התארים מצרפת, תקציבים הועברו לסוכנות היהודית לשיפור המערכות.

התעוררה דחיפות שהתכנית תיושם ושנוכל לעזור למאות אלפי יהודים מאירופה שייתכן מאוד שיצטרכו לעזוב את מקום הולדתם בחמש עשרה השנים הקרובות.

לאור התחרות הבינלאומית ובהיעדר מענה הולם מצד ישראל, קיימת סכנה כי יהודים המרוחקים מהקהילה יעדיפו להתבולל ולהנמיך פרופיל ואילו יהודים אמידים ויזמים עסקיים עלולים לבחור הזדמנויות חדשות במדינות אחרות. מצב כזה יותיר את ברירת העלייה לאוכלוסיות חלשות ללא
מנהיגות כלכלית ותרבותית.

האם ישראל יכולה לקלוט כלכלית את הציבור מצרפת?

מכוון שמדינת ישראל מהווה מרחב מושך למשקיעים, ניתן היום למשוך דווקא את האליטות הכלכליות והיזמים העסקיים ע״י תכנית הטבות להשקעות הון ולעודד אותם ליצור עשרות אלפי משרות חדשות מותאמות לעולי צרפת.

האם ראש הממשלה קיבל תכנית לישום רוח זאת ?

בימים אל הגיש המכון לתכנון מדיניות העם היהודי תכנית חירום לראש הממשלה ברוח זו.
התכני מדברת על יצירת 30,000 משרות חדשות מותאמות ולהעלאת 120,000 יהודים המעוניינים בכך ממערב אירופה.

עלייה בצילו של איסלם קיצוני

עסקת רבות באסלאם וניסית להוביל תהליכים של העצמת האסלאם המתון. האם וויתרת?

מבחינה מסוימת, כן.

אמנם ארגוני הדיאלוג שהקמתי ממשיכים לפעול וחמישים קבוצות הדיאלוג היהודי-ערבי בישראל, שהייתי שותף להקמתם, ממשיכים להיפגש ולתרום לחיים משותפים בישראל, אבל עם הרוח הגבית של הצלחות דעא״ש- הצעירים המוסלמים בארץ, כמו באירופה, מתפתים לפתרונות קלים של חזרה לאסלאם קנאי וקיצוני.

האיסלם הקיצוני מחזיר להם גאוות יחידה ומציע להם אופק רעיוני ופוליטי מפתה. בסופו של דבר, האסלאם הקיצוני לא סיפק את הסחורה במצריים כמו גם באירן ובטוניס אבל הכאב הפסיכולוגי ותחושת ההשפלה הם כה עמוקים בקרב המוני המוסלמים הערבים שקשה לחשוב שנוכל להמנע מתקופה של מאבק זהות קולקטיבי איסלמי, בשנים הקרובות.

איך אתה מסביר את הקיצוניות שחווינו בצרפת ?

היום, אנו חווים משבר זהות של האיסלם : הוא במקום של משבר התבגרות והוא חש מאוים וכאוב.

ההשפלה שהאסלם חש בשל מה שקרה לו בחברה המערבית משפיע מאד על הצד הקיצוני בין מאמיניו.

כמו ילד מתבגר האסלם לא יכול לשמוע שום דבר.

זה מה שקורה בצרפת ?

ואם נשוב לרגע לצרפת : הערבים חשים קנאה רבה ליהודים שהגיעו לצרפת באותו זמן כמו היהודים והיהודים, בעיניהם, מצליחים יותר. זה דבר שיוצר מתח גדול.

מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שהערבים רואים ביהודים אהל א- דימה (בני חסות בערבית) והנה הם בחזית החברה הצרפתית ומצליחים. זה בלתי נסבל והפיכת סדר העולם וכך אגב חשים הפלשתינים כלפי היהודים במדינת ישראל : הם, היהודים-בני החסות, הפכו את סדר העולם והם שולטים כאן.

אז אם תצרף את הקנאה ותחושת ההשפלה אז אין זה מקרה שהמחקר האחרון שנתפרסם בעניין זה מגלה כי 83 אחוז (מחקר מנובמבר 2014 ) מהמוסלמים שבמדגם חשים תחושה של טינה וקנאה חברתית כלפי היהודים.

מי נותן גיבוי לקיצוניות הזאת

יש להם גיבוי מכמה מקומות : יש להם תחושה שהזמן פועל לטובתם כי מבחינה דמוגרפית הם עולים.

הצלחת דעא״ש מעוררת עוד ועוד קיצוניים.

המוסלמים רואים שהכסף המושקע של קטאר סעודיה והמפרץ בצרפת מגיע ליותר מעשרה מליארד יורו. זה מחזק אותם.

צרפת חוששת מהכוח האלקטוראלי של המוסלמים, יש חשש בצרפת ממהומות בשכונות המוסלמיות, וזה מחזק אותם.

מעל הכל קיים חשש סביר של טרור, יש 1000 חבר'ה מוסלמים ששבו מאמוני טרור בצפון סוריה, וממול יש 4700 נקודות יהודיות בצרפת ואתה יכול להבין את הבעיה.

לכן, היהודים לא חשים תחושת בטחון?

למרות שיש תחושות דוחפות להגירה היהודים רואים בצרפת מקום אהוב אבל עדיין יש מחסום פסיכולוגי להגירה.

צרפת : עלייה מסוג חדש

עשינו מחקר בשנה שעברה, במסגרת פרויקט "צרפת-תחילה", שיזמה הסוכנות היהודית, וכמעט מאה אלף איש גילו שהם מעוניינים לעלות.

אנשים רוצים להגר אבל זה עומד מול שלושה תחומי חסמים – תעסוקה, דיור בר השגה וחיי קהילה לרבות חינוך הילדים.

איך בכל זאת גורמים לעלייה גדולה מצרפת ?

אם אתה מכין חבילת קליטה ליהודי צרפתי : מקום עבודה, חוזה עבודה, בית להתגורר בו שהוא בר השגה, אז היהודים יגיעו.

האתגר הגדול של מדינת ישראל הינו לאפשר ליהודי צרפת מענה לצרכים הלגיטימיים האלה. אם לא נתערב, ולאור התחרות הבינלאומית על המוכשרים ביותר בצרפת, ישראל יכולה להפסידם אם לא תעשה מאמץ גדול לקליטתם.

האם זה אפשרי ?

אני אומר שכן. לפי המחקר של ה OECD חסר לנו 9000 רופאים, 7000 אחיות, ותוך עשר שנים נזדקק למאה אלף אנשי טכנולוגיה הנדסה וטכנולוגיה,

יש לנו הזדמנות מדהימה ורק צריך לערוך תכנית השמה מאד מאד מדויקת ומאורגנת.

למשל, אם יהיה מצבור של חוזי עבודה ויהודי בצרפת יודע שיש לו חוזה עבודה ודיור בר השגה הוא יגיע.

אתה מדבר על "ציד מוחות" כמו שמקובל בארצות המערב , ארה"ב למשל. האם כאן זה אפשרי?

הממשלה חייבת להקים מודל של "תגלית" –חברה חיצונית שעושה סיורי "תגלית" וחוזי עבודה ודיור בר השגה .

השבוע הצגת ליו"ר ההנהלה שרנסקי תכנית כזאת

אפשר להכין תכנית חירום לקליטת יהודי צרפת לנוכח צרכי המדינה שישרת את העולים ויסייע למדינה. זה לא בשמיים וזה לא יעלה הרבה כסף. וזה יעשה למדינה פלאים.

אם אנחנו מסוגלים את המנהיגות התרבותית והכלכלית של יהדות צרפת – עלינו לעשות "העתקת קהילה שלמה" וזה מודל חדש של חשיבה מחוץ לקופסה.

אני לא משוכנע שנכון שפקידי הממשלה יעשו זאת בעצמם – הממשלה יכולה וצריכה לתת הטבות לגורמים שונים –תחת פיקוח- שיעשו זאת בצורה יעילה יותר.

הגורמים העסקיים יצאו נשכרים כמו גם העולים וכמובן מדינת ישראל ועם ישראל בכללותו יצאו נשכרים.

מה עושה את העולים מצרפת אטרקטיביים כל כך?

אני מאמין שהעולים מצרפת בעלי שילוב ייחודי של דתיות וליברליות, מזרחיות ומערבות, השכלה ומסורתיות יטיבו מאוד מאוד לחברה הישראלית ( אני מניח שגם גסטרונומית הם יתרמו, אני כמובן אומר זאת בנימה משעשעת).

זה סטרט אפ ישראלי חדש לגיוס עובדים ?

מדובר בסטרט אפ של ממש, שינוי פרדיגמתי של מודל העליה והקליטה שמתאים לאוכלוסיות שיש להם בחירה ושגרים בארצות מפותחות.

מכיוון שהמאגר של יהודים בארצות מצוקה התרוקן ב״ה חייבים להחליף למודל חדש של עליה מותאמת-צרכים זו.

אם נצליח עם צרפת בתחילה, נוכל למשוך לארץ רבבות מארצות רווחה נוספות שיביאו לארץ ברכה כלכלית ויתרמו לחוסנה הלאומי.

אתה מדבר על מודל חדש לגמרי

מדובר במודל של "העתקת קהילה שלמה", שחברה חכמה ותאבת הצלחה יכולה אפילו להנפיקו בבורסה בניו יורק. זה ממש לא בשמיים.

על דב מיימון וצרופה של מאמריו
http://jppi.org.il/he/Researcher/?u=8
ד"ר דב מיימון
מומחה למחשבת ישראל ולדיאלוג בין-דתי. בעבר איש היי-טק המתמחה בפיתוח עסקי בינלאומי.

נולד בפריס, קיבל תואר מהנדס מהטכניון, תואר שני במנהל עסקים מאינסאד (פונטייבלו, צרפת), תואר שני באנתרופולוגיה של הדת ותואר דוקטור לפילוסופיה במדעי האסלאם ובמדעי ימי הביניים מאוניברסיטת סורבון (פריס) בהצטיינות יתרה. עבודת הדוקטורט שלו נבחרה כעבודה הטובה ביותר בספרות ובמדעי הרוח בצרפת וזיכתה אותו בפרס היקרתי "Grand Prix du chancelier des universites 2005".

דב עבד כמנהל יחידת המחשב של תוכנית אב למשק המים בישראל בחברת תה"ל, כמנכ"ל של חברות בנות של התאגיד "חברת המים הצרפתית" באנגליה ובקנדה וכמנהל היחידה לדיאלוג יהודי-מוסלמי בעמותת "יסודות", מרכז לליבון ענייני תורה ודמוקרטיה. במכון הוא חבר צוות בפרויקט "אסטרטגיה רבתי של העם היהודי כלפי האסלאם" ואחראי לפעילות המכון באירופה.

מאת: NATHAN ROI

משפטן שמתמחה בתחום המקרקעין בעיקר; הסטוריון בעל שני תארים בהסטוריה ובפילוסופיה (בהצטיינות יתרה); כותב נאומים ורעיונאי; כותב ביוגרפיות; רוצה לכתוב דוקטוראט במדעי היהדות וללמד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *