נעים זמירות ישראל אצל מטובו לילדיו והותיר לא מעט לאהוד בנאי. שאיש זה דולה זה שנים צלילים מקוריים, שילוב של דרום וצפון מזרח ומערב, ואני מודה לו במכתבי זה בהזדמנות חגיגית זו שגיליתי עוד חובב אהוד בנאי, גיל ליטמן, שבימים אלה מלאו לו חמישים שנות.
כל יום שואה שחולף אני נזכר ברות בונדי, מי שעבדה בעיתון “דבר”, שבו עבדתי כל כך הרבה שנים ( 1983 ועד לשנת 1995 ) , וכתבה , וגם אני, ב”דבר השבוע”. היא הייתה ועודנה התגלמות תרבותה של מרכז אירופה.
אשה שעברה שואה איומה במחנה טרזין ונותרה אדם. אדם כל כך מלא ומקסים, ותרבותי.
בנדיקטוס דה שפינוזה, הכופר היהודי הנודע שאתר הוותיקן מקדיש לו מקום מכובד אף שמעולם לא המיר דתו חו”ח, מסביר ששמחה באה רק ממקום רוחני ולא ממקום גשמי. מומלץ לכל אחד לקרוא את מאמרו - מאמר על תיקון השכל שתורגם יפה על ידי מורי המנוח, פרופסור נתן שפיגל זצ”ל.
אבל מה לנו שפינוזה הכופר אם יש לנו את הרבי מפיאסצנה שלרגל פורים של שנת התר”צ כתב דרשה לפרשת תצוה על פורים ובה הבהיר כי שמחה הינה רק רוחנית שבה אדם שמח מעל למה שהוא זקוק לו ואז גופו כגופו של אותו ילד, תינוק, ששמח מעבר למה שהוא זקוק וגופו קליל, כי נשמתו עולה והופכת נשמה יתרה . זהו יופיה של השמחה היהודית.
רבקה וחיים דוד (דודי) הלוי זילברשלג הכריזו על הקמת מפעל החסד ” מפעל חיים” שכולל בתוכו את המפעלים “מאיר פנים” ו”כוח לתת”, לאחר מות בנם רפאל מאיר זילברשלג, שנאסף אל אבותיו בשנת תשס”ב ( 2002 ), חודשיים לאחר טקס הבר מצווה שלו. זאת כתוצאה ממחלה נדירה.
היה זה הבן השני שבני הזוג שכלו כתוצאה מאותה מחלה. הבן הראשון, אברהם משה, נפטר בהיותו בן שנתיים, לפני יותר מעשרים שנה.
זמן קצר לפני מות בנו הוא עבר עימו באזור התחנה המרכזית בירושלים ואמר לו : “כאן תקום המסעדה הראשונה” . כשהיה בבית החולים, עוד לפני שמשהו בכלל ידע כי הבן נפטר, הוא קיבל הודעה שאושר התקציב להקמת מפעל ההסעדה.
רבקה ודודי רואים במפעל ההסעדה “מאיר פנים”, שהוקם בשנת התשס”ב מפעל חיים שתכליתו להנציח שם הבן שנפטר , לקרב בין רחוקים, ולבנות עולם של חסד סביב.
המסעדה הראשונה נפתחה, אמנם, בתחנה המרכזית בירושלים, אבל אחריה באו מסעדות בכל רחבי הארץ ומפעלי חסד שעין לא ראתה. על מנת לקרוא יותר הקישו http://www.mifalchaim.org/main.htm
****
מ ה גדלו מעשיך יי , מאד עמקו מחשבותיך (תהילים צ”ב-ו) א ספרה שמך לאחי, בתוך קהל אהללך (תהילים כ”ב-כ”ג)י גיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך ( תהילים קכ”ח, ב) ר אשית חכמה יראת יי, שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד (תהילים קי”א –י)
“… חסד בא על הטוב שעושה לזולתו בלא הבטחה ובלא חיוב…”
(המלבי”ם)
(2) שניים בשביל אחד
אחד מנשיאי תנועת חב”ד, הרבי הרי”צ, אמר פעם :
“כאשר שני יהודים נפגשים הרי שנוסף על הטובה הנצמחת לשניהם צריכה פגישתם לגרום טובה ליהודי שלישי…. “
(איגרות קודש)
(3) כל ישראל שורש וענף אחד
ר’ יצחק די וואליד , גאון ואב בית דין טיטואן שבמרוקו ( תקל”ח – תר”ל ) , דאג לכלל ישראל.
בכמה מתשובותיו לשאלות הלכה שנשאל נכתב מפי קדשו כך :
“וכל מי שיש בידו לבקש מהשררה (טובה והשתדלות לזולת) חיובא רמייא עליה ( כלומר : חיובו מוטל עלינו ) כי אחינו בשרנו הם, כידוע שכל ישראל הם שורש וענף אחד… ישראל צריכים להצטער ולהרגיש בצער אחיהם ולהשתדל מי שיש בידו היכולת לבטל את הגזירה…”.
(עולם חסד יבנה )
בן טובים שהדרדר לעניות הגיע, באחד הימים, בבגדיו הבלויים לקהילת אוסטראה שבמזרח אירופה. ר’ אלייקים גציל, אחד מאנשי הקהילה, ביקש לתפור לו בגדים חדשים אך העני סירב.
לאחר כיבוי האורות, כשהעני ישן, הזמין ר’ געציל חייט שתפר לו בגדים חדשים כמידותיו. את הבגדים הבלויים נטל ואת הבגדים החדשים השאיר ליד מיטתו.
העני התעורר בבוקר וכשחיפש אחר בגדיו מצא את הבגדים החדשים.
- כשהתעוררתי , מצאתי בגדים חדשים ליד מיטתי , אמר העני לר’ געציל
- אם הבגדים מתאימים למידותיך , ענה לו הר’ געציל, הרי בוודאי שהם ירדו אליך משמיים.
( עמודי החסד)
מעשה ברבי ישראל מסלנט שהגיע לגרמניה לטיפול רפואי. הוא היה בודד והחליטו לשלוח לו אדם שישמש אותו.
שמח ר’ ישראל מסלנט שלא נזקק מעודו לאדם שישמשו.
כשפתחו את דלתו הבינו מדוע שמח : השמש שכב במיטה ונח לו ואילו ר’ ישראל מסלנט, שהציע לו מיטתו, ישב ולמד תורה.
(עולם חסד יבנה )
ר’ יהודה בן עטר ( תט”ו – תצ”ג ) , גאון אב בית דין (גאב”ד) בפאס שבמרוקו, ניכר בענוותנותו.
באחד הימים הוא יצא מבית המדרש, כדי לסעוד בביתו, וחלף על פני חנותו של מוכר פחמים. המוכר היה צריך לצאת אף הוא לביתו כדי לסעוד אבל הוא התקשה לעשות כן כיון שהיה צריך לפנות את כל ערימות הפחם לתוך חנותו ולהגיף את דלתות החנות.
- ר’ עשה עימי חסד ושב כאן קמעא עד שאשוב מביתי , ביקש המוכר בתמימות.
- בשמחה, לך בני ואכול לחמך בשמחה, ענה לו הצדיק.
המוכר יצא לביתו ואז חלף על פני החנות ר’ יעקב אבן צור מחכמי העיר פאס באותה עת שהתפלא לראות את ר’ יהודה יושב בפתח החנות.
- מה אתה עושה כן, רבי ? שאל בתמיהה את הצדיק.
- בעל החנות זיכני במצוות גמילות חסד לישב כאן ולשמור על חנותו עד שישלים את סעודתו… ענה.
(עולם חסד יבנה )
(8) על כן משכתיך חסד…
הגר”א (הגאון רבי אליהו מווילנא הידוע בכינויו הגאון מווילנה ) חי בגלות פרק זמן מסויים. תוך כדי נסיעה בעגלה פנה אליו העגלון ואמר לו : “עייפתי , אולי תואיל ליטול מידי את המושכות עד אשר אחליף כוח. הסוסים שלי מכירים את הדרך לבדם, אינך צריך לכוונם אלא רק להשגיח שלא ירדו מן הדרך הראשית”.
הגאון שמח על מצוות גמילות החסד שבאה לידיו , נטל את המושכות , התיישב במושב העגלון, ואילו העגלון השתרע בירכתי העגלה ושקע בשינה עמוקה….
הנסיעה נמשכה שעות ארוכות . העגלון העייף שקוע בשנתו ואילו הגר”א ממלא בנאמנות את תפקידו כעגלון. גם כאשר הגיעה העגלה לקרבת העיר לא העיר את העגלון .
העגלה התגלגלה למרכז העיר ותושביה הופתעו מאד לגלות את העגלון כשהוא יושב על מושב העגלון עטוף טלית ועוטה תפילין.
אף אחד לא שיער כי היה זה הגאון מווילנה שחמק ונעלם.
(עולם חסד יבנה )
(9) בחסד עולם רחמתיך….
מעשה ברבי משה ליב מסאסוב ששמע על אישה ענייה וחולנית שמתגוררת בביקתה רעועה ומוטלת במיטתה.
היו אלה ימי חורף הצינה קשה ואין עץ בתנורה להתחמם.
ר’ לייב השכים באשמורת הבוקר, לבש מעיל פרווה, חגר חבל במתניו, נעץ גרזן בחגורתו והלך ליער כאחד מן היערנים. הקור היה עז והיער היה שקוע בשלג. רבי משה ליב חטב עצים קשרם בחבל והניחם על גבו.
הגיע לביקתה של הענייה , נקש בחלון, ואמר בלשון בני המקום :
“יהודייה, הבאתי לך עצים”.
“אין לי מעות לשלם לך”, ענתה בחולשה גדולה.
“אתן לא בהקפה”, ענה.
“אין לי מי שיסיק את התנור”, ענתה.
“אני אסיק את התנור”, ענה ר’ לייב.
הוא נכנס לבקתה, תוך שמירה על כבודה של האשה, פרק מעל גבו את החבילה , הבעיר את האש, ולא יצא עד שהכירה היתה מוסקת וחומה שופע.
( עולם חסד יבנה )
ר’ שמחה בונים מפשיסחא היה ילד קטן כשהגיעו אל אביו, הרב מווידסלב, אורחים. הרב הכין להם סעודה . עם סיום הארוחה קרא לבנו ואמר לו : לך לחדרך וחדש לנו חידושים בהלכות הכנסת אורחים. לאחר כמה זמן שב לאביו ואמר לו : חידשתי חידושים.
האורחים שמעו שהילד הינו עילוי והלכו לחדרו כדי לשמוע את החידושים.
כשנכנסו לחדר ראו מיטות מוצעות וכסתות נאים עליהם.
“אכן, חידושים נאים, חידשת בני” , אמר האב בהפתעה.
( עולם חסד יבנה )
“זכרו נא לתפור למשהל’ה בגד חדש”.
משהל’ה היה ילד יתום שהרבי דאג לו.
( עולם חסד יבנה )
רבי יוסף זונדל מסלנט היה מפורסם בקבלת האורחים שלו.
עולי רגל שהיו מגיעים לירושלים היו נדהמים לראותו מגיע אליהם כדי לסחוב על גבו את חפציהם עד לבית שבו התארחו. ואם לא היו מוצאים מקום להתארח בו היה גורר את החפצים על גבו עד לחורבת יהודה החסיד, שם היו מתארחים יהודים שהגיעו לעיר הקודש.
כשביקשו ממנו להניח את החפצים היה צוחק ואומר :
“זו מצווה גדולה לקיים גמ”ח בגופו..”.
( עולם חסד יבנה ) .
“הנסתרות לה’ אלוקינו” ( דברים כ”ט-כ”ח)
אמר הרבי מקוצק :
צדיק אמיתי הוא צדיק נסתר שמעלים את צדקותו גם מעצמו, שאין לו כל ידיעה שהוא עצמו צדיק-ולא כפי שחושב העולם; שצדיק נסתר הוא זה שמסתיר את צדקותו וגדולתו מהם.
(סיפורי חסידים)
רבי חיים פלאג’י, גאון ואב בית דין איזמיר, כותב :
“כשבא אורח לעירנו ומתארח אצל איזה בעל הבית, נוהג אני כל הימים ללכת לבקרו, אם משום כבוד האורח, אם משום כבוד המארח. ואני משבחו , מעודדו ומחזיק לו טובה, כדי לחבב עליו את המצווה. דרכי לומר למארח : החסד הזה אשר אתה עושה עם האורח, הריהו כאילו עשית עימדי ועם כל עירנו, יען שהחיוב מוטל על כולנו כי אם לא היית מקבלו, היתה נגרמת עבירה לכל בני העיר…”
(תוכחת חיים)
פעם ציווה הרבי הרש”ב, מנשיא תנועת חב”ד, על בנו, הרבי הרי”צ, לנסוע למקום מסויים בכדי לסייע לחסיד שהיה בעל עסק.
כשחזר הרי”צ מן הנסיעה במצוות אביו נכנס אל האב ואמר לו :
קיימתי ככל אשר ציוויתני. עשיתי את הטובה לפלוני בהידור.
ענה לו אביו :
טעות בידך . הטובה עשית לעצמך, לא לפלוני. לפלוני עשה הקב”ה את הטובה. הוא הזמין שלוחים שיוציאו לפועל את כוונת ההשגחה העליונה.
הטובה שעשית לעצמך היא כפי שנאמר במדרש (ויקר’ ל”ד, י’ ) : “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית”( איגרות קודש )
ר’ ישראל סלנטר ,ראש ואב תנועת המוסר , היה ידוע בהשתדלותו למען כל יהודי.
מעשה בבית מחסה לעניים שהיה בקובנה, ליטא. היה זה בית רעוע ומוזנח מוקף עשבים עד לראשו. כשראה שהגבאים מתעלמים ממצב זה הלך , באחד הלילות, אל המקום, השתרע על הקרקע וישן שם כל הלילה.
בבוקר הכירוהו הגבאים וקמה מהומה בעיר. הרמז הובן. נערכה מגבית לאיסוף כסף שישמש לניקוי ושיפוץ המקום.
יש מספרים שר’ ישראל אמר לגבאים שלא יזוז מן המקום עד שיבנה ויתוקן העוול.
( עולם חסד יבנה )
יזהר לכבד עניים. ובפרט לעני הגון בכל שבת אם אפשר. ולפחות בכל יום טוב ככל מה דאפשר. וי”י הטוב והמטיב לרעים ולטובים יכפר בעדינו ובעד כל ישראל. אמן.
(צוואת רבי אהרון הגדול מקרלין )
תפילת “כל נדרי” היא מן התפילות המקודשות ביותר לעם היהודי.
ערב אחד, מספרים על ר’ ישראל מסלנט, הוא בושש מלהגיע לתפילה. החלו להתפלל בהעדרו. לפתע, זמן לאחר שהתפילה החלה, הגיע והחל להתפלל תפילה קדושה זו בגפו.
לא ידעו מדוע איחר להגיע.
ואז נתגלה הדבר :
בדרכו לבית הכנסת שמע עולל בוכה . נכנס לבית. וראה ילדה כבת שש שנים שנרדמה בסמוך לאחיה העולל שגעה בבכי מרעב. אמם של השניים יצאה לתפילת “כל נדרי” והשאירה את הקטנה לשמור על אחיה.
ר’ ישראל סלנט האכיל את הקטן ולא העיר את אחותה. כשסיים להאכילו התעוררה הילדה וביקשה ממנו שלא ילך כיון שהיא חוששת. ר’ ישראל סלנט נשאר לשמור עליה.
רק לאחר שהאם שבה הביתה עזב לבית הכנסת.
מספרים שר’ ישראל מסלנט שמח שמחה גדולה שבלילה קדוש שכזה נזדמנה לו מצוות חסד כה גדולה לשמור ולהאכיל שני קטנים אלה. הוא אף הכריע : לשמור על הקטנים ולדחות את הצטרפותו לתפילה הקדושה עד שהאם תשוב מבית הכנסת.
והכל… על מנת להיטיב עם שני תינוקות מישראל….
( עולם חסד יבנה)
וכך כותב בעל “מעולפת ספירים” מוהר”ר שלמה אלגזי זצ”ל :
“מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה , אפילו הגיעו ימיו של אותו אדם להפטר מן העולם, הקדוש ברוך הוא מוסיף לו חיים:”
(מעולפת ספירים)
(21) יהודי ממש אוצר
שאלו פעם את הרבי מלובביץ , ר’ מנחם מנדל שניאורסון זצ”ל, איך הוא מסוגל לעמוד מול עשרות עשרות אנשים שעומדים בתור כדי לקבל את בירכתו.
הוא היה אז בשיא שנותיו ולמרות זאת עמד ובירך כל אחד ואחד.
תשובתו היתה : דומה הדבר לאדם שעומד מול קופסת יהלומים. יקום וילך ?! כך אני עומד מול בני ישראל שכל אחד ואחד מהם יהלום של ממש.
ועל כך מקובל לצטט דבריו של הרבי שאמר כך :
“…ידוע פיתגם הבעש”ט אשר לפעמים נשמה יורדת למטה לשבעים שמונים שנה בשביל לעשות טובה לאחד או לאחת מבני ישראל בגשמיות או ברוחניות….”
(נזר הבעל שם טוב )
( 22 ) חסד עצמי
הגאון מווילנה זצ”ל כתב בביאורו על משלי י”א, י”ז בזו הלשון :
מי שגומל חסד לבריות הוא גומל חסד לעצמו כי גם אחרים יגמלוהו חסד וכן הקב”ה ישלם גמולו ומי שהוא אכזר לבריות גם אחרים יהיו לו אכזריים.
(הגר”א על משלי)
(23) שומר מצווה לא ידע דבר רע
מספרים על ר’ יהודה לייב חסמן זצ”ל, שהתגורר בחברון בעת הפרעות ביהודים בש”ק י”ח אב תרפ”ט, שראה יהודי שקבוצת פורעים רודפת אחריו.
היה ברור לו כי עליו להציל את הנער היהודי ועל כן פתח את דלת ביתו, אף שהיה ברור שעשויה לצמוח מכך רעה לבני הבית המסתופפים בחדרים וחרדים לקיומם.
עם כניסת הנער אל הבית לא הצליחו הרודפים אחריו לאתרו ועזבו.
ועל כך נאמר : “שומר מצווה לא ידע רע”
(איש לרעהו)
(24) חסד לכולנו
הגאון ואב בית הדין של העיר איזמיר בתורכיה, ר’ חיים פלאג’י זצ”ל, היה אומר :
“כשבא אורח לעירנו ומתארח אצל איזה בעל בית נוהג אני כל הימים ללכת ולבקרו. אם משום כבוד האורח, אם משום כבוד המארח. ואני משבחו , מעודדו ומחזיק לו טובה, כדי לחבב עליו את המצווה. דרכי לומר למארח : החסד הזה אשר אתה עושה עם האורח, הריהו כאילו עשית עמדי ועל כל עירנו. יען שהחיוב מוטל על כולנו. כי אם לא היית מקבלו היתה נגרמת עבירה לכל בני העיר”.
(תוכחת חיים )
(25) בית פתוח לכל
ר’ אברהם אזולאי (בעל חסד לאברהם) ביאר את אימרת חז”ל “יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך (אבות א-י) כך :
“אם ביתך יהיה פתוח לכל דיכפין אפילו לערבים (כביתו של אברהם אבינו ) אזי יהיו עניים בני ביתך כי הם לא יתביישו להכנס אל ביתך…..”
(איש לרעהו )
(26) הפסקת תענית
ר’ נחום שאדיק זצ”ל היה מקפיד לקיים תענית משבת לשבת. כך נהג כל ימיו.
יום אחד הגיע לביתו אורח והתיישבו לאכול. כשיצא סיפר שאכל עם הרבי. אמרו לו : היאך ישב עימך והרי הוא צם משבת לשבת?
הלכו לרבי ושאלוהו לפשר הפסקת התענית וענה : אמרו כבר חז”ל :גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. לכן, הפסקתי את התענית לכבוד האורח.
(עולם חסד יבנה )
(27) חסד עושים מיד
בתו של הגאון מטשיבין רבי דוב בעריש ויידנפלד זצ”ל סיפרה על אביה :
פעם ביקש ממני אבי לשלוח כסף בדואר אל אחד, עני מקרובי המשפחה וזרז אותי ללכת מיד. התנצלתי לפניו כי עוד מוכרחה אני להתעכב כלשהו לצורך סידורים שונים . אך הוא אמר שאם אינני הולכת מיד ילך הוא בעצמו… והוסיף : יהודי חייב להיות נכון בכל רגע .
(איש לרעהו )
(28) אורח בביתו
הגאון ר’ שבתי יגל זצ”ל סיפר על רבי ברוך מרדכי טשארני זצ”ל שהיה מארח יוצא דופן.
יום אחד נכנס אורח עני לביתו וישן ואכל שם כמה שבועות. ר’ ברוך נכנס אל הבית והעני שלא ידע כי הוא בעל הבית שאל אותו : האם יקפידו עלי אם אשאר עוד כמה ימים ?
עשה ר’ ברוך את עצמו כמי שאינו יודע משך בכתפיו והשיב:
חושבני שאתה יכול להשאר . ראה, גם אני שוהה כאן תקופה לא מבוטלת , אוכל על חשבונם וישן במיטה שלהם ואיש איננו פוצה פה….
(איש לרעהו)
(29) חסד לגנב
באו אל הרב ושאלוהו : איך אתה מסייע לגנב הזה ?
ענה : אכן, בהכנסת אדם כזה אפשר להסתכן בהתרוששות כי הוא עלול לגנוב את פירטי הבית . אם כן, הרי לכל היותר צריך לעמוד עליו ולשמור כל זמן שהותו בבית אבל אין שום תרוץ להפטר מן המצווה…
(איש לרעהו )
(30) אבא בא
ר’ עזרא הדייה זצ”ל נהג, בעת שהיה דיין בירושלים, לקרב כאלה שהינם רחוקים מתורה ומצוות. היה מבקש להופיע לפני התיבה ומתפלל בדבקות גדולה.
כשעבר לעיר חיפה ביקש מהגבאי להתפלל לפני התיבה באותה מתכונת. הגבאי התנגד.
בלילה בא אביו של אותו גבאי בחלומו של ר’ עזרא הדייה זצ”ל וביקש ממנו שימחל לבנו על שלא התיר לו להתפלל על מנת לבקש על אותם יהודים בחיפה. הוא גם הבטיח שיופי בפני בנו ויבקש ממנו שיבוא לבקש מחילה מהרב הדייה זצ”ל.
למחרת בבוקר נשמעה נקישה על דלתו של הרב. הגבאי עמד בפתח והוא חיוור פנים. הוא ביקש את סליחת הרב וחיוורונו גבר כשהרב ענה לו : עכשו באת , לאחר שהטרחת את אביך ממנוחתו ?
( איש לרעהו)
(31) כבוד השכיר
מספרים על הרבי מגור, רבי שמחה בונם אלתר, שהגיעה לאזנו הידיעה כי הישיבה חייבת לקבלן אחד כספים על בנייה בישיבה.
החליט לבוא אל הקבלן בעצמו כדי לשלם לו.
נדברו להפגש בבנק מסויים וכשהקבלן הגיע למקום מצא את הרבי ממתין לו.
“לא תלין פעולת השכיר איתך עד הבוקר. למה הכוונה ? שפעולת השכיר איננה מניחה לישון עד הבוקר…”.
באותו מעמד הוציא הרבי סכום כסף גדול מאד מתוכנית חיסכון פרטית אשר לשם כך “שבר אותה” ופרע את חוב הישיבה לקבלן.
(איש לרעהו )
(32) מילה היא מילה
ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים, ר’ יהודה צדקה זצ”ל, חלה מאד טרם הסתלקותו. שלושה חודשים לפני הסתלקותו בליל תשעה באב תשנ”א , נזקק לתרופות אך לא הסכים להכניס מאומה לפיו לפני שיבדיל, כיון שהיה זה מוצאי שבת.
קראו לילד קטן שיקשיב להבדלה.
אחרי שהילד שתה מהיין אמרה לו הרבנית : קח סוכריה…. והרב ביקש : אנא , לאחר התענית, שתסתיים למחרת היום.
עם סיום הצום חיפש את הילד. האב ענה : אין צורך ליתן לו סוכריה. וענה לו הרב : הבטחתי לילד שניתן לו ממתקים במוצאי תענית תשעה באב. “מוצא שפתיך תשמור”, קרא בהתרגשות, ובמיוחד מה שהבטחתי לילד קטן….
(איש לרעהו)
(33) הכל בסתר
ר’ עזרא עטייה זצ”ל , ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים, חינך את ילדיו לא לרכוש דברים בהקפה.
על כן, הופתעו הבנים לגלות כי יש לאביהם חוב במכולת השכונתית.
ניגשו למכולת וביררו : מי רשם במכולת ? כיצד זה אביהם לא פרע את חובו ?
ואז התברר, כי הרבי ביקש לרשום לחובתו את צרכי המכולת של תלמיד חכם ועני. וכשנפל הרבי למשכב לא יכול היה לפרוע את החוב כי לא ירד ממיטתו.
כך נתגלה הדבר שהרבי עשה מעשיו רק בסתר.
(איש לרעהו )
(34) ללמוד מהתלמידים
מספרים על ר’ יוסף שלמה דיין זצ”ל שהיה מבטל את עצמו לפני אחרים. כשתלמידיו דיברו בפניו היה עושה עצמו כמי שהינו אף בעל ידע פחות מהתלמידים.
שיטתו היתה שאם אדם רוצה לקבל תורה מחברו יעשה את עצמו כתלמיד בפני רבו ואז שיכלו יפתח ומוחו יקלוט את כל אשר יורוהו.
( איש לרעהו)
(35) פחות מתולעת
אמר רבי מנחם מנדל מויטבסק זצ”ל, שהיה ענו מאד :
אינני יודע במה אני עדיף מתולעת ? אני מעשי מקולקלים והתולעת עושה רצון בוראה ואיננה משחיתה את דרכה …
( איש לרעהו )
(36 ) שומר על חברו
ר’ יצחק זילברשטיין שליט”א סיפר באחד משיעוריו :
הזדמן לי לראות את “הסטייפלר”, הגר”י קנייבסקי, צועד ברחוב רבי עקיבא בבני ברק בדרכו לביתו. והנה כשהיה צריך לחצות את דרכו ולהגיע לרחוב אחר לא נכנס דרך חצרות הבתים, למרות שהיה בכך משום קיצור דרך, אלא האריך דרכו הביתה, ובלבד שלא להכנס לחצר חברו שלא ברשות.
(איש לרעהו )
(37) חסד לפני אבל
ר ישראל אבו חצירה זצ”ל שהיה ידוע בכינויו הבאבא סאלי היה מארח עצום: בביתו התארחו עניים ועשירים. יום אחד הגיעה אל ביתו הידיעה הקשה שכלתו, רעיית בנו האהוב מאיר ז”ל, ניפטרה. הידיעה הגיעה אל הבית בעת שהיה בביתו אחד מן התלמידים.
והיו אלה ימי מוצאי תשעה באב והיה צריך להכין ארוחה למי שעבר את הצום. בני הבית התקשו לעכל את הידיעה הקשה ועל כן לא מצאו זמן להכין לעצמם ולאורחים אוכל.
הבאבא סאלי עמד והכין אוכל לאורחים ובהם תלמידו האורח.
זו הזדמנות נדירה לקיים בגופו את המיצווה של הכנסת אורחים, אמר הבאבא סאלי זצ”ל.
(איש לרעהו )
(38) רעב לאורחים
ר’ יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין הקפיד להביא אל שולחנו אדם מן הרחוב. באחד הימים נכנס , רטוב עד לשד עצמותיו, לבית חותנו והוא צוהל: מצאתי אורח .
חותונו הביט בו ואמר לו : גיסך, חתני השני, התיישב לאכול, מיד לאחר הצום, וקיים “ונשמרתם לנפשותיכם” ואילו אתה מצער את עצמך ורץ להביא אורחים.
ואמר מי שאמר : שניהם השקיטו את רעבונם. הוא רעב ללחם ואילו ר’ יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין רעב לאורחים… הוא הביא אורח .
(עולם חסד יבנה)
ר’ חיים סולובייצ’יק, בנו של רבי יוסף דוב סולבייצ’יק- גאב”ד בריסק ובעל “בית הלוי”, הגדיר פעם את ההבדל בינו לבין אביו .
וכך אמר:
“אני נענה לעזרת הנצרך כשנוקשים על דלתי ואילו אבי לא חיכה שינקשו על דלתו אלא קם וחיפש את הנצרך”.
(עולם חסד יבנה )
מספרים על ר’ שמואל שמלקי מניקלשבורג שהכניס פושט יד לביתו. ראה שאין לו כסף למסור לו ולקח טבעת שהיתה לנגד עיניו ונתן לעני.
הרבנית חשה בכך וצעקה : זו טבעת טובה וערכה רב.
הרב קרא לעני ואמר לו :
דע לך, ערכה של טבעת זו רב. אל תמכור אותה בפחות משוויה….
(מדור דור)
(41) קרן ופירות
ר’ מנדל מליובביטש, בעל “הצמח צדק”, נשאל פעם על ידי זקנו רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא ומייסד חסידות חב”ד:
מה תעשה עם הכסף שקיבלת כנדוניה מרעייתך ?
ענה לו : אתן אותה לעשיר והוא יגדיל את ההון.
אמר לו בעל התניא : קח את ממונך ושים אותו בקופת הצדקה כי כאן יהיה ממונך גנוז ושמור- גם הקרן וגם הפירות.
סוף דבר נתן הנדוניה לאותו עשיר וביתו עלה באש ורבי מנדל נותר ללא פרוטה.
בוא וראה , אמר לו בעל התנייא, עכשו אין בידיך לא קרן ולא פירות . אילו נשמעת לי ונתת ממונך לצדקה הרי שניהם כאחד היו בידיך .
(מדור דור)
(42) פרה לעניי העיר
ר’ מאיר מפרמישלן , עד שלא נתגלה, היה עני ואביון וחיי חיי צער. היתה לו פרה אחת וממנו היתה פרנסתו.
ומנהגו היה לחסוך פרוטה לפרוטה וביום חמישי היה מספק בשר לעניים.
הגיע יום רביעי בשבוע, יום אחד לפני ליל שישי, ולא היתה לו פרוטה אחת בחסכונו. החליט : אשחט את הפרה שלי ואת בשרה אחלק לעניים.
אמר ועשה.
(מדור דור)
(43) מגפים לעני
מעשה ברבי פסח מליפסק , אביו של רבי ירחמיאל מאוסטרובצה, שבא אצלו אדם אחד על עסקי שליחות . אגב שיחה השגיח רבי פסח בשליח שמגפיו קרועים . הכניס בנו אצלו ואמר לו בחשאי :
“חלוץ מגפיך ותנם לאדם זה”.
(מדור דור)
(44) נותן ולוקח
ר’ ישראל מרוז’ין נהג לומר :
משל הדיוט אומר : שוטה נותן ופיקח נוטל.
ועל מה הדברים אמורים ששוטה חושב שמתן צדקה היא נתינה ואילו פיקח יודע שמתן צדקה הינו נטילה ממש.
(מדור דור)
(45) שותפות
ר’ מאיר לייבוש מלבי”ם ישב על כסא הרבנות במוהילב. נכנסה אליו אשה ענייה וגעתה בבכי : בעלי נפטר ואין לי כסף להאכיל את ילדי.
ומה את יודעת לעשות, שאל אותה המלבי”ם.
ללבב לביבות, ענתה.
נכנס לחדרו לרגע ושב עם 100 רובלים.
-נהיה שותפים בעסק : אני אתן את הכסף ואת השקיעי עמלך ואלוהים יהיה עימך.
החלה לבכות מהתרגשות. ואז פנה אליה ואמר : אין הקב”ה משרה ברכתו אלא במקום שהשמחה שרוייה בו.
החלה לעבוד והפרנסה זרמה לעסק החדש בשפע. לקחה את חשבונותיה ושבה למלבי”ם כדי למסור לו חלקו בשותפות.
הוא לקח את החשבונות , בדק אותם, והחליט שהכסף ישוב לשותפות כדי שתתחזק…
(מדור דור )
(46) דלת פתוחה
מספרים על ר’ זונדל מסלנט שעמד בשער ביתו , פטיש ומסמרים בידו, והוא מכה בפטיש וקובע מסמרים. העוברים ושבים תמהו על כך.
-מה מעשיך, רבנו ?
-המנעול של הדלת התקלקל ואנשים שבאים אלינו מוצאים את הדלת נעולה . הדלת חייבת להיות פתוחה בפני כולם…
(מדור דור )
(47) אהבת הגר
מספרים על הרב הירושלמי מהרי”ל דיסקין שבביתו שהה גר צדק. הרב גילה כלפיו אהבה גדולה וקיים בכל נפשו ומאודו את המצווה : ואהבת את הגר ( דברים, י-י”ט) ולא הסתפק על ידי שליח אלא שירת אותו בעצמו.
(עולם חסד יבנה)
ר’ פישלי מסטריקוב היה תמים בענייני כספים. לא הבחין בין מטבע למטבע. למטבע זהב קרא :אדומה. כשהיו באים אליו אנשים להוועץ בו, ביקשו להשאיר אצלו פדיונות, ואמר להם : תשאירו לי “אדומות”.
-מדוע דווקא אלו ? שאלו אותו
-העניין נוטלים אותן ברצון, ענה.
(מדור דור)
מעשה ברבי אברהם איבן עזרא שבאו ואמרו לו :
-הבריות מספרים בשיבחך.
ענה רבי אברהם :
-תמהני, מה שטות עשיתי שראו לכך ?
(מדור דור)
(50) אמת מארץ תצמח
שאלו את המגיד ממזריטש :
אומרים “אמת מארץ תצמח” ומדוע אין אנשים רבים שאוחזים בדרך האמת ?
ענה להם : שכן, הם מתעצלים לגחון אליה….
(מדור דור)
רבי ישראל, המגיד מקוז’ניץ, היה אומר :
אילו היו כל ישראל עושים שלום בינהם ונותנים יד זה לזה היו כל הידיים מצטרפות ליד אחת וזו היתה עולה עד כסא הכבוד…
(מדור דור)
(52) מפקיר את עצמו
רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר :
חביב אלי מי שמפקיר את הכל. במה דברים אמורים ? במפקיר את עצמו ולא במפקיר חברו….
(מדור דור)
(53) תבן לאחיך
מעשה ברבי משה ליב מסוסיב שנזדמן לעיר יארוסלב. פגע בו רבי שמעון מירוסלב, שמח עליו שמחה רבה ונתן לו שלום:
- שלום עליך, רבי
- הנח את הרבי, אומר רבי משה ליב – מעוברת ענייה בעיר ואין לה תבן למצעה.
הלכו וקנו לה שתי אלומות תבן, הטעינו אותה על כתפיהם והביאו לביתה של הענייה…
(מדור דור )
(54) מידה של אהבת ישראל
ר’ דוד מליליב היה אומר : כל זמן שאני מרגיש בעצמי שחביב עלי בני יותר מאדם אחר מישראל לא זכיתי עדיין למידה של אהבת ישראל….
(מדור דור)
(55) פדיון אסירים
חמר אחד פגש זוג חכמים בשדה. שאלו אותו : מה מעשיך ? ענה להם : מוביל חמורים. -ספר לנו מעשים טובים שעשית-פעם אחת השכרתי חמורי לאשה . ראיתי שכל הדרך היא בוכה. שאלתי אותה : למה את בוכה ? ענתה : אני מחפשת מקורות פרנסה על מנת לפדות את בעלי שיושב בבית האסורים. מכרתי את חמורי , נתתי לה את הכסף, וביקשתי ממנה שתפדה את בעלה מבלי שתזדקק לעשיית דברים שיש עימם קלון. אמרו לו החכמים : ראוי שתתפלל בעדנו לגשם ותהא נענה מן השמיים.
(ספר הצדקה)
(56) זלדה
המשוררת המנוחה זלדה (מישקובסקי) נהגה לעשות מעשי חסד בהסתר.
המשורר זרובבל גלעד סיפר עליה בשולי ספר שיריה ( הוצאת הקיבוץ תשמ”ה) כי נהגה לומר : “האהבה שבלב לכל נברא בצלם הלא היא המתנה הכי נפלאה שיש לאדם”.
וממשיך : “דוב יזרעאלי ז”ל, חבר קיבוץ עין חרוד, סיפר לי בשעתו כי בשיחה איתו אמרה שלא פעם היא חושבת על אנשים חולים, על אנשים בודדים ולא אהובים, ואף על אנשים פחדנים ומהססים “שהרי גם עליהם יהיה ללכת בדרך האחרונה” אמרה “ואיש אפילו לא יבכה להם”.
“על כן, מי שזוכה לאהבה – זוכה בדבר הגדול ביותר שיכול לזכות בו בשר ודם” .
(שירי זלדה)
(57) תשומת לב לאשתך
מספרים על רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, שעמד ותלה כביסה. הרבנית , שקמה מחולייה, ביקשה ממנה שיפסיק לעשות זאת כדי שלא יפגע בכבודה של תורה.
ענה לה:
“את אחרי מחלה ואסור לך להתאמץ ואילו לשכור עוזרת אין משכורתי מספיקה לכך”
(עולם חסד יבנה)
(58) תואר מרנין לב
הגאון ואב בית הדין של לונדון, ר’ יחזקאל אברמסקי, סיפר :
מורי ורבי , ר’ חיים – רבה של העיר בריסק, לא חתם תחת שמו “אב”ד דק”ק בריסק”. הוא היה ענו מאד ולא אהב לצרף לשמו תארים. אבל מתי השתמש בתאריו ? כשהודיעו לו על אלמנה בעירו הזקוקה לעידוד וסיוע קם ממקומו וכשהתקרב לביתה ביקש מן המלווה שלו שיזדרז להכנס אצל האלמנה ולהודיע לה במילים אלו : הרב מבריסק מגיע לכאן. וכל זאת על מנת לשמח לב נשבר של אלמנה. דווקא כאן הסכים להשתמש בתארו.
(עולם חסד יבנה )
(59) גדולה צדקה
“גדולה צדקה מיום שנברא העולם ועד עכשו, העולם עומד על הצדקה וכל הנותן הצדקה הרי זה משובח…”
(תנא דבי אליהו זוטא)
(60) השכינה והרמב”ם
מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים אלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלה דומה לשכינה שנאמר: “להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים”
(רמב”ם, הלכות מגילה)
(61) טרנוסרופוס הרשע
וזו השאלה ששאל טרנוסרופוס הרשע , איש רומא, את ר’ עקיבא :
אם אלוהיכם אוהב עניים הוא מדוע הוא איננו מפרנס אותם ? אמר לו כדי שניתן להם צדקה וניצל בהם מדינם של גיהנום…
(בבא בתרא )
(62) חוב לסנדלר
מעשה ברבי יחיאל דנציגר זצ”ל האדמו”ר מאלכסנדר שמסר את זוג נעליים לסנדלר כדי שיתקנם. השלים הסנדלר את מלאכתו ובא בלילה לבית האדמו”ר ומסר לו את נעליו המתוקנות. בדיוק באותה שעה לא היו ברשותו של הרב שני רובלים דמי התיקון. טרח רבי יחיאל והלך באישון הלילה אצל מקורבו שגר במרחק רב מביתו, לווה ממנו שני רובל, ומיהר לביתו של הסנדלר כדי לפרוע את שכרו…
(איש לרעהו )
(63) המטה של החזון איש
החזון איש הריץ מברק לאחד מן המבקרים שהגיע לביתו והחליף בטעות את מקל ההליכה שלו במשענתו של החזון איש. במברקו כתב, כדי לא לפגוע באיש שהחליף את המשענת במטה :
“יטיב נא להרשיני להשתמש במטהו אשר נתחלף לו בהיותו פה עד שתשיג ידו להחליף את המטות”
(איש לרעהו )
(64) שלא לצער
על רבי אברהם מפוריסוב זצ”ל מסופר :
לילה תמים ישב בבית המדרש ולמד . בבוקר ניגשו אליו החסידים ושאלו אותו : התמדה כזאת ודווקא בבית המדרש לעין כל שלא כדרכו ?
השיב : התמדה לאו דווקא. ישיש אחד נרדם כשהוא יושב על שולי מעילי ולא מלאני ליבי לקום ממקומי שמא אקיצנו….
(איש לרעהו )
(65) חסד בארם צובא
ר’ ניסים עטייה מארם צובא לבש בחגים קומבז’ משי ועליו גלימה מרוקמת ורכוסה.
באחד הפעמים הגיע לבית הכנסת והבחין בחיים הסבל כשהוא לבוש קרעים. יצא הר’ לחצר וניגש לחיים הסבל. אמר לו : ראה , אני עטוי גלימה ואינני צריך את הקומבאז’ שתחתיה. גמול עימדי חסד וקח אותה. פשט את גלימתו , הסיר את הקומבאז’ , שב והתעטף בגלימה ורכס אותה עד הצוואר ושב לבית הכנסת בשמחה.
במוצאי החג ביקשה הרבנית להניח את בגדי החג למשמרת ולא מצאה את הקומבאז’. שאלה : היכן הקומבאז’ ומי נטלו ? אמר לה : ראיתי אדם לבוש קרעים והענקתי לו את הקומבאז’ .
קראה הרבנית : אבוי אם היה לבוש קרעים וודאי זקוק הוא גם לכותנת וללבנים. מיד צררה חבילת בגדים ונתנה לבעלה שישאה לבית העני…
(איש לרעהו )
(66 ) חכמים המכבדים אחד את השני
המחזה היה מדהים : בחתונת בתו של רבי יעקב עדס עמדו שני החכמים רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל ורבי עזרא עטייה והתווכחו : מי יסדיר את החופה והקידושין.
רב’ שלמה אמר לרבי עזרא : הרי אנו הולכים כעת לברך לפני אדון הכל : שהכל ברא לכבודו. אם כן, איך יכול אתה , רבי עזרא, לתת כבוד לאחר חוץ מאשר לקב”ה ?
רבי עזרא , אף שהיה כבר זקן מרבי שלמה, הכריז קבל עם כי בחופה זו רבי שלמה זלמן אויערבך יסדר את הקידושין…
(איש לרעהו )
(67 ) כל המרחם על הבריות
ר’ חיים קרייזווירט זצ”ל סיפר :
“בתקופה שלמדתי בישיבה היה עיוור שנאלץ לישון על הרצפה. ישנתי אני על הרצפה ואיפשרתי לעיוור לישון על המיטה”.
“לאחר תקופה הגיעו הנאצים והעלו אחד אחד למשפט קודם שהוציאוהו להורג ביריה. כאשר הגיע תורי הודיעני השופט שגזר עלי דין מוות. ידעתי שעד המוות יש לי בערך עוד שתי דקות. פרצתי בבכי והעזתי לפנות בבקשה לבורא העולם : זכור לי זכות זו שעשיתי עם הבחור העיוור כשנתתי לו את מיטתי והלכתי לישון על הרצפה”.
“לפתע פנה אלי השוטר שניצטווה לחסלני ואמר לי : אתה אדם כל כך נאה, חבל עליך. תברח ואני אעשה עצמי כאילו אני יורה לעברך אך מחטיא את המטרה….”
ר’ חיים ניצל וכשסיפר זאת הוסיף ואמר :
“התורה שלמדתי בחיי כולה בזכות אותו מעשה חסד שעשיתי עם העיוור . צא וראה כחו ושכרו הגדול של מעשה חסד…”
(איש לרעהו )
סיפר ר’ יצחק זילברשטיין שליט”א :
כשהייתי נער צעיר בישיבת סלובדקה ראינו כמה תלמידים את החזון איש משרך דרכו ברגל סמוך לבית החרושת “דובק” . היה זה ביום חורף עז. גשם זלעפות החל לרדת והקור חדר לעצמות.
לפתע , עצרה משאית של חברה והנהג הציע לחזון איש ולהסיעו לביתו. שמענו את החזון איש שואל לנהג: האם מותר לך לעצור ולהסיעני ? האינך שכיר אצל בעל הבית ?
השיב הנהג : אם בעל הבית היה יודע שאני מסיע את החזון איש כלום את לא היה ניאות לכך ? אך החזוןמ איש לא הסתפק בתשובה זו וסירב לעלות לרכב.
(איש לרעהו )
(69) נהד דינור
ממקורותינו: נשמתו של אדם, לאחר הגיעו למאה ועשרים שנה, מגיע, בכמה מן המקרים, לנהר דינור. ומי ש”משלים נפשו בצדקה” עובר לפניו הכרוז האומר : “ועניתיך ולא אענך עוד” (נחום א) ועובר שם בלי יסורים ובלי פחד כלל”.
(ספר הצדקה)
כדרך שאדם מקבל את האורחים בשמחה כך משלמים לו מידה כנגד מידה ממש, שהנשמות והמלאכים מקבלים נשמתו בעולם הבא בשמחה.
(תיקוני זוהר )
כל מי שזן ומפרנס למי שנצרך לו וכל שכן בימי רעב – הוא מתאחד ונאחז בעץ החיים וגורם חיים לעצמו ולבניו. דהיינו, שנשארת הזכות לבניו גם כן להגן בעדם מכל רע.
(זוהר ויגש)
ר’ פנחס בן יאיר התגורר בדרום הארץ. הגיעו אליו שני עניים והפקידו אצלו שני סאה שעורים. שכחו והלכו.
ר’ פנחס זרע אותך , כל שנה, קצר אותם ואצר אותם לגורן.
לאחר שבע שנים הגיעו אליו האנשים לתבוע את פקדונם . הכיר אותם ואמר להם :
הביאו גמלים וחמורים וקחו אוצרותיכם.
(דמאי)
מספרים על הלל הזקן שקיבל אורח וביקש מאשתו שתכין תקרובת. זו השתהתה.
ואז לבסוף הגיעה ושאל אותה:
מדוע השתהית ?
ענתה לו : הגיע אדם עני שהודיעני כי הוא עומד להנשא ונתתי לו את התקרובת שהכנתי עבור האורח.
אמר לה הלל הזקן :
ידעתי שהשתהית אך ורק לשם שמיים.
(דרך ארץ רבה)
שלושה דברים מאהבין את האדם לבריות : יד פשוטה ושולחן ערוך וקלות ראש.
(אבות דרבי נתן)
כל הסועד את חברו אפילו פת במלח , אפילו טובל ירק, אף על פי שיש לו לאותו סועד מאה סעודות, בכל יום כסעודת שלמה בשעתו – יחזיק לו טובה בפניו.
(תנא דבי אליהו)
כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר – הוא נענה תחילה.
(בבא קמא )
אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעם כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר : ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואחר כך : ואכלת ושבעת.
(גיטין)
שנה ר’ יהושע : יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית שנאמר : “שם האיש אשר עשיתי עימו היום בועז”. “עשה עימדי” לא כתוב כאן אלא “עשיתי עימו”.
(ויקרא רבא)
ר’ יהודה היה אומר : עשרה דברים קשים נבראו בעולם : הר קשה ברזל מחתכו; ברזל קשה – אור מפעפעו; אור קשה – מים מכבים אותו; מים קשים – עבים סובלים אותם; עבים קשים-רוח מפזרתם; רוח קשה – גוף סובלו; גוף קשה – פחד שוברו; פחד קשה – יין מפיגו ; יין קשה – שינה מפכחתו; ומיתה קשה מכולם – וצדקה מצלת מן המיתה שנאמר : וצדקה תציל ממוות.
(בבא בתרא )
(81) זהירות
הווי זהיר בדלתי ביתך שלא יהו נעולות בשעה שאתה מסב באכילה ושתייה.
(דרך ארץ זוטא )
נוגע ללב סיפור זה על החפץ חיים, ר’ ישראל מאיר ב”ר אריה זאב הכהן מהעיר ראדין שבפולין.
מספרים עליו שהזמין אנשים לביתו ליד ראדין והוא כבר זקן מאד. הגיע לבקרו ר’ חיים עוזר גרוזינסקי. הציע לו לטעום משהו , לנוח. והרב סרב.
והחפץ חיים לא זז ממנו כל העת ולא הפסיק לשמשו ככל יכולתו.
(החפץ חיים, חייו ופעלו )
חסד גדול יעשה אדם עם עצמו ואחרים בכך שלא יטור טינה. הררי מילים נכתבו על כך ואנו נצטט מדברים המיוחסים לאבי תנועת המוסר, ר’ ישראל סלנטר זצ”ל.
כיצד יוציא אדם לגמרי טינה מליבו ? יוכל לעשות זאת על פי הכלל שאמרו חז”ל : מעשה מוציא מידי מחשבה ואין מחשבה מוציאה מידי מעשה.
והוא הדין גם בנפש האדם. כאשר אדם חש בעלבון ובצער שציערוהו אף אם מוחל לאחר מכן עדיין נותר שמץ של תרעומת בליבו וכדי לעקור מן הלב את הטינה לגמרי דרוש מעשה הטבה בפועל שייטיב עם האדם שפגע בו. מעשה זה יפעל לעקור את שארית רגש התרעומת שיש בליבו על חברו.
הוא שנאמר : מעשה מוציא מידי מחשבה .
(איש לרעהו )
מספרים על הלל הזקן שלקח עבור בן טובים אחד שירד מנכסיו סוס לרכוב עליו ואדם שילך לפניו.
יום אחד לא הגיע האדם שהלך לפניו . קם ר’ הלל הזקן ורץ לפניו שלושה מילין.
(כתובות)
(85) קדושת לוי
בספר קדושת לוי להרב לוי יצחק מברדיטשוב נכתב על הפסוק “ה’ צילך על יד ימינך” (תהילים קכ”א ה) כך:
“כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה כן כביכול כמו שהאדם מתנהג למטה כן מנהיגין אותו מלמעלה. לכן, אם מתנהג במידת הרחמים גם מלמעלה מרחמין עליו. כמו שאיתא (שבת קנא) : כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמיים. לכך, צריך האדם להתנהג במידת הרחמים וטובות ובכל מידות הטובות ויהיה שמח בחלקו ואז גם מלמעלה יגיע לו כך …”
(קדושת לוי )
(86) אליהו הנביא
מספרים על ר’ ישראל אבו חצירה (הבאבא סאלי) שבטח באלוהים בכל אשר פנה.
נסע יום אחד למסע ארוך. עצר לחניית ביניים בתחנת דלק למנוחה. הרעב הציק לר’ ישראל ולמשמשו. הרגיע ר’ ישראל את משמשו שאין לדאוג כי האוכל יגיע מהר. לפתע, נכנס למקום שבו ישבו אדם והציע למשמש שני תפוחים גדולים. ברכו עליהם והחלו לאכול.
ביקש ר’ ישראל להודות לו כיון שחשב שמדובר באחד מעובדי תחנת הדלק אך לא מצאוהו.
ר’ ישראל העלה מיד השערה כי היה זה אליהו הנביא שנשלח למלא חסרונם.
(רבינו ישראל)
(87) מודדין עימו
“במידה שאדם מודד, בה מודדין עימו” ( סוטה, א) אומר על כך ר’ פנחס קהתי : כפי שאדם נוהג כך נוהגים בו מן השמיים והיינו שמשלמים לו בעד מעשיו מידה כנגד מידה. ויש המפרשים זאת כך:אדם שעושה חסד אף שאינו זכאי עושים עימו חסד.( משניות מבוארות)
(88) טובה ליהודי
הבעל שם טוב אמר :
נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים שמונים שנה כדי לעשות טובה ליהודי.
טובה גשמית ובפרט טובה רוחנית.
(אוצר פתגמי חב”ד)
(89) ויתענגו מטובך
ה”צמח צדק” אמר לבנו הרבי מהר”ש :
מי שמסייע ליהודי בפרנסה פתוחים בפניו כל שערי ההיכלות העליונים.
(אוצר פתגמי חב”ד)
הרבי מהר”ש אמר פעם בתוך מאמר חסידות של חב”ד :
מי שמחייה יהודי בגשמיות ומאכילו בא על שכרו בגשמיות וברוחניות.
(אוצר פתגמי חב”ד )
(91) אהבה ואחווה כתנאי לפרנסה
פעם באו חסידים לאדמו”ר הזקן מחב”ד והתאוננו על המצב הקשה בפרנסה.
אמר להם הרב:
הכלים לפרנסה הם אהבה ואחווה. שלא תהיינה קנאה רכילות והוצאת דיבה.
והראייה:
הכהנים מברכים : “לברך את עמו ישראל באהבה” . כלומר : שתהיה אהבה בין בני ישראל ואז ממילא יהיה “יברכך ה’ .. וישם לך שלום”.
(אוצר פתגמי חב”ד)
(92) צדקה במאור פנים
הראשון לציון הרב עובדיה יוסף כותב בספרו “ענף עץ אבות” על מסכת אבות כך :
הנותן צדקה האות צ’ מאירה על במצחו כל אותו שבוע ומגינה עליו גם כשאינו עוסק בה.
ועוד :
הנותן צדקה לעני ופניו זועפות כאילו לא נתן לו כלום…
(ענף עץ אבות)
(93) פיזר נתן לאביונים
פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד (תהילים, קי”ב , ט) . פסוק זה אמרו דוד , גילה לנו על מידת הצדקה שהיא עליונה עד מאד והודיענו שיש בעשייתה שכר גדול ועצום בעולם הזה ובעולם הבא.
דברי ר’ בחיי בספרו “כד הקמח”.
(כד הקמח) (94) צדיק נסתר
בקהילית יהודי פאריס חי עד י’ אדר תשס”ב יהודי , צדיק נסתר, בשם מארק לוי, יליד מצרים. איש נשוא פנים, שהגיע לגיל שמונים ויותר עם כל ימיו, עד שפגעה בו המחלה.
למרות מחלתו הגדולה לא פסק מללמד זכות על חבריו לקהילה. אלה שלא הגיעו לתפילה ואלה שהגיעו היו בעיניו טובים באותה מידה.
למרות שהתקשה ללכת לא פסק מלנקוש, מוקדם בבוקר, על דלתות היהודים, כדי שיגיעו לתפילה ולא חשש מגשמים, מן האנטישמיות ששררה ברחובות. שליח מצווה לא ניזוק. והכל כדי לשמור את עמכא ישראל יחדיו, ביחד.
בהוודע דבר מותו התברר כמה אנשים חבו לו את חייהם היהודיים וזאת מבלי שמעולם ביקש על כך שכר.
(דברי חברים)
הגאון מווילנה כותב :
“טוב לו לאדם שיקבץ רק מעט ממון ויעשה צדקה, שאז הוא יוצא ידי חובת צדקה בקל, ואפשר הוא נותן יותר מהראוי לו, ממה שיהיה לו הרבה ולא יתן כמשפטו הצריך ליתן כפי ערכו ( משלי, ט”ז, ח).
(אבן שלמה)
האדמו”ר מסלאנים, ר’ אברהם ויינברג זצק”ל, הלך, באחד הימים עם הגבאי שלו ברחובה של עיר. לפתע נעמד לידו אדם והשניים נפלו זה על צווארו של זה. לאחר שעה קלה נפרדו מבלי שאמרו מילה.
בא איש אל הגבאי למחרת היום ושאל אותו לפשר המפגש.
הגבאי סיפר : האדמו”ר, בעודו אברך, התגורר בטבריה. ובאותה עת, היתה מגיפה גדולה בעיר. אף אחד לא העז לבוא ולבקר את החולים מחשש להדבק במחלה הקטלנית. האדמו”ר החליט לצאת לבקר את החולים. הגיע אליהם, ניקה אותם, האכיל אותם, והלך. מעולם, לא סיפר ולא מסר את שמו לחולים.
כששב הביתה אמרה לו רעייתו : אינך חושש לעתידך ? אינך מתחשב בכך שיש לך ילדים קטנים בבית?
והוא ענה : שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
הוא שב לטפל בחולים וטיפל באיש חולה שהיה שכיב מרע ממש. החליף בגדיו, רחץ אותו במשך ימים, והאכיל אותו. והוא ניצל. אבל הוא לא אמר לו מעולם מי הוא . לא הזדהה בפניו.
ואז, לפתע, לאחר שנים, הם נפגשו ורק שניהם זכרו, מפגש החסד שאירע בינהם.
(סיפור מחצר האדמו”ר מסלאנים)
(97) כאילו עובד עבודה זרה
רב פפא , מחכמי המשנה, החליק מן הסולם וכמעט נפל לקרקע.
אמר: אילו הייתי נופל הייתי דומה לאלה שאינני אוהב את מעשיהם – מחללי שבת ועובדי עבודה זרה שחייבים סקילה ומי שנתחייב במיתה זו נופל מן הגג או חיה דורסת אותו. אלה פעולות שדומים לסקילה.
אמר לו רב חיא בר רב מדפתי : שמא עני בא לידך , ביקש צדקה ולא פירנסתו ? שהרי כל המעלים עיניו מצדקה ואינו נותן לעני המבקש ממנו כאילו עובד עבודה זרה ! שמא מפני כן אירע לך זאת ?
(ספר הצדקה)
(98) איש שפתיים יצדק
“ותפק לרעב נפשך” (ישעיהו נ”ח) .
אמר רבי לוי : אם אין לי מה ליתן לעני , נחמו בדברים, ואמור לו : תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך.
ונפש נענה תשביע (שם) אם עשית כן – “וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהריים ונחך ה’ תמיד והשביע בצחצוח נפשך ועצמותיך יחליץ”.
(מדרש רבא ויקרא )
(99) תחבולות היצר
היצר הרע אומר פעמים רבות : הפרוטה שבכיסך תן לבנך. והיצר הטוב אומר : נר מצווה ותורה אור.
מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלפי אלפים קרויינין (נרות שעווה) וסבקין (נרות חלב) מדליקין הימנו אור במקומו כך כל מי שיתן למצווה אינו מחסר את נכסיו . לכן, נאמר כי נר מצווה ותורה אור.
(שמות רבא )
(100) צדקה ובנים
רבי עקיבא אומר : כל מי שאינו נותן לצדקה גורם עניות לבניו .
(מסכת כלה)
(101) צדקה תציל ממוות
ר’ עקיבא שמע חוזים בכוכבים שאמרו לו כי בתו תוכש על ידי נחש ביום חתונתה. הוא חשש לחייה.
בתו של רבי עקיבא לא ידעה על כך מאום.
והנה ביום אחד דפק עני על דלתה בעת סעודתה וביקש נדבה. אף אחד לא שם ליבו אליו מלבדה. היא קמה הורידה מצווארה תכשיט שהיה לה, סיכה מזהב, יצאה מהבית ותקעה אותו בכותל כדי שתוכל למחרת לקחתו לעני. ואז, ננעצה הסיכה בעינו של נחש, וכשבאה בבוקר לקחת את התכשיט נגרר אחריה הנחש.
שאל אותה אביה, רבי עקיבא : איזה מעשה עשית שניצלת מן הנחש ?
סיפרה לו את סיפור העני ואז יצא ר’ עקיבא ודרש : וצדקה תציל ממוות (משלי י’ ) ללא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.
(ספר הצדקה)
(102 ) כפליים
וצדקה תציל ממוות ( משלי ) .
הנה בתיבות אלה יש שתי פעמיים מות: אחד בראשי התיבות ואחד בכתב ממש לרמוז כי הצדקה תציל ממוות – א’ עני חשוב כמת וכן תציל לנותן אותה ממיתה והיא מידה כנגד מידה.
(ספר הצדקה )
מספר החפץ חיים ( ר’ ישראל מאיר הכהן מראדין ) בסיפרו “שם עולם”:
בעיני ראיתי מעשה נורא שהיה. איש אחד היו לו בנים ומתו כולם רחמנא ליצלן. בא לפני חכם שיתן לו עצה וסגולה. השיב לו : איני יודע סגולות אך עצתי שתייסד גמ”ח קבוע אולי יתן ה’ שבזכות מידת החסד שתתנהג עם הבריות יתחסד עימך הקב”ה שיהיו לך בנים .
שמע האיש לעצתו יסד גמ”ח בעירו ועסק הרבה בניהולו.
ככלות שלוש שנים נולד לו בן.
(עולם חסד יבנה )
(104) ויהי ידיו אמונה
מספרים על רבי ישראל מוויז’ניץ שהיה הולך לבקר יהודים חולים מתושבי עירו. במקרים מסויימים נסע למרחקים לבקר חולים.
פעם אמר : אילו הייתי יכול לעשות טובות ליהודים באמצעות היד והעט הייתי יושב וכותב כל היום…
(עולם חסד יבנה)
סח רבי אברהם מרדכי אלתר מגור : יהודי אחד ניצחני. כשנכנסתי פעם לחדרי והנה יהודי ניגש אלי ומוסר לי פתקה . מרוב טירדותי אמרתי לו: תאמין לי שאין לי פנאי אף רגע אחד . ענה היהודי ואמר : לי יש למעלה מעשרים שנה פנאי לטפל בבתי החולנית ואילו לרבי אין בשבילה אף רגע אחד ?! אמרתי לו : ניצחתני , בני …. ניצחתני….
(עולם חסד יבנה )
(107 ) חזון איש
פעם נשאל רבי אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש) מדוע הוא מקדיש כל כך הרבה זמן כדי להשיב לכל פונה ? השיב : אם היה לי ממון הייתי עושה בו צדקה וחסדים עם הבריות . עכשו, שאין לי , מקיים אני מצוות גמ”ח בדרך זו.
(פאר הדור)
(108) לא לשם תענוג
שלושה ימים לפני פטירתו, י”ב חשוון תשי”ד , התערער מצב בריאותו של החזון איש. הוזעק לביתו רופא שקבע שהוא סובל מהפרעות בתפקוד הלב.
לשמע דברי הרופא התחילו בני הבית להפציר בו שיחדל מקבלת קהל.
גיסו הרב גרינמן שאל אותו : איך אפשר להכניס אנשים במצב כזה ?
היאך אי אפשר להכניסם ? , השיב לו החזון איש, הרי חלק מהם באים ממרחקים וליבם דווי ולא לשם תענוג באו הנה.
(עולם חסד יבנה )
שער ד’ /
עושה חסד ונדיב
עיקר החסד הוא כשעושה חסד שלא על מנת לקבל פרס ואז נקרא עושה חסד ונדיב . אבל העושה על מנת לקבל ממנו טובת הנאה נקרא “סוחר” ולא נדיב …
(של”ה , פרשת ויחי)
(111) קבלת אורחים
“והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות ” (אבות א’) .
ולא בפנים זועפות , תקבל את האורח, כי זה גמילות החסד הראשון שתעשה לאורח וגם לחברה האנושית.
ועל ידי זה תתגבר האהבה בין אדם לחברו ובזה ירוויח גם המסביר פנים שירבו אוהביו. ואי אפשר לאדם להצליח הצלחה גדולה יותר ממה שירבו אוהביו ומכבדיו כי בלעדי אוהבים ורעים האדם כערער בערבה למרות עושרו והצלחתו כמאמר חז”ל או חברותא או מיתותא (מסכת תענית ).
(תפארת ישראל)
(112ׂ) הרוע לא מתקרב
הקב”ה אוהב את האדם ואז הוא שולח לו מתנה : עני שיזכה בו ומיד נרשם בפניו המצווה כחוט של חסד ובבוא צרה בעולם רואה המשחית (הרוע) הרושם בפני זה האיש ואינו מתקרב .
(מעולפת ספירים)
(113) חבר
הזהר שלא תלבין פני חבריך שכל הרגיל להאדים פני חבירו פנקסו פתוח בו ביום
(מרגניתא דרבי מאיר )
(114) לדון לכף זכות בכל דבר שנראה לך כי חברך פעל רע וירד ערכך בעינך , חשוב : אם היה קורה לך כן כמה אמתלאות היית מוצא לתרץ את עצמך. כן תנהג ביחס לחברך וזהו : “ואהבת לרעך כמוך”
(אור לישרים, רמ”ל מסאסוב)
(115)
נ. גוטליב, עמודי חסד , המסורה , ירושלים התשד”מ צוואת ר’ אליעזר הגדול
א. בלא”א ר’ שמואל משה זללה”ה טובולסקי, עולם חסד יבנה, התשמ”ח
י. גרינבויים על פי ספרי המלבי”ם, הכרמל יאיר אור, ספרי מישורר’ אלימלך מליזנסק, ספר צוואות והנהגות, ליקוט הנהגות וצוואות מרבינו בעל שם טוב ותלמידיו הק’ זיעוכי”א , התקין לדפוס יעקב דוד וינטרוב, בני ברק, התשמ”ז ש. מייזליש, אין שלם מלב שבור, אימרות הרבי מקוצק, מודן הוצאה לאור בע”מ 1995 ר’ חיים פלאג’י, תוכחת חייםאיגרות קודש לאדמו”ר מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ, ח’ , הוצאת חב”ד בתוך אוצר פתגמי חב”ד ליקט וערך : הרב אלתר אליהו הכהן פרידמאן , הוצאת אוצר חסידים התשנ”ג. (איגרות קודש אדמו”ר הרי”צ ד ע”מ מ”ו בתוך אוצר פיתגמי חב”ד ליקט וערך: הרב אלתר אליהו הכהן פרידמאן, הוצאת אוצר החסידים, התשנ”ג ) ר’ אהרון הגדול מקרלין בתוך ספר צוואות והנהגות.ש. אלגזי, מעולפת ספירים, הוצאת אשכול, ירושלים תשמ”חא. שמואל בוקיעט, נזר הבעל שם טוב, אישיותו שיטתו ותורתו של מייסד תורת החסידות רבנו ישראל בעל שם טוב, על פי שיחותיו ואיגרותיו של כ”ק אדמו”ר מנחם מנדל מליובאוויטש, הוצאה שנייה, יצא לאור על ידי ספריית אש”ל , תשס”א פניני הגר”א, ירושלים תשמ”ז תנא דבי אליהו, בית הוצאת ספרים שי למורא התשמ”ט , ירושלים איש לרעהו, מכון אהבת אמת המרכז להעמקת ערכי אהבת הזולת ע”ש ר’ צבי יהודה דומוביץ ז”למ. ליפסון, מדור דור, הוצאת דורות תל אביב -ניו יורק 1937 י.י. דייטש, ספר הצדקה, ירושלים התשנ”וזלדה, שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ”הרבי משה בן מיימון, משנה תורה אבות דרבי נתן, מהדורת הגר”א ר’ פנחס קהתי, משניות מבוארותר’ לוי יצחק מברידיטשוב , קדושת הלוי על התורה והמועדים אליהו בן מוהר”ר משה וידאש זצ”ל, ראשית חכמה השלםאלתר אליהו הכהן פרידמאן , אוצר פתגמי חב”ד , אוצר החסידיםהראשון לציון הרב עובדיה יוסף , ספר ענף עץ אבות על פרקי אבות , מכון מאור ישראל תשס”אר’ בחיי, כד הקמח , אוצר הספרים, בלוטניק-אשדוד , תשנ”ו הגאון מווילנה, ספר אבן שלמה, ירושלים, התשמ”ז
מהר”ל מפראג, נתיבות עולם, נתיב גמילות חסדים.
מריץ FireStats
מריץ FireStats