ראש הממשלה ושר הביטחון ד.ב.ג נשא, ב- 6/4/1950 , נאום בפני הקצונה הבכירה של צה”ל בשם “יחוד ויעוד”. מכאן צמחה התיזה – יחוד ויעוד, שמתגלגלת כמטבע לשון, פושטת צורה ולובשת צורה, אך תובעת, לפני כל דיון, ניתוח ארכיאולוגי - לשוני. ואחריו, בדיקת הדינמיות של הצירוף הזה שהפך למטבע לשון לא ברור די צורכו בשל הליך החילון שעבר. מכאן קצרה הדרך להבנתו ובניית הדרך הראויה שיבור לו האדם.
נעים זמירות ישראל אצל מטובו לילדיו והותיר לא מעט לאהוד בנאי. שאיש זה דולה זה שנים צלילים מקוריים, שילוב של דרום וצפון מזרח ומערב, ואני מודה לו במכתבי זה בהזדמנות חגיגית זו שגיליתי עוד חובב אהוד בנאי, גיל ליטמן, שבימים אלה מלאו לו חמישים שנות.
ערב יום הכיפורים, שאני ממשמש בו ממש, אני חש חובה אזרחית להתריע מפני שנאת יתר, שהיא מן הרגשות האיומים אם לא הגרוע שברגשות הרעים והגרועים. מי שלא יבקש סליחה ממי ששנא בשנה החולפת, פגע בו, תורם להרס העולם, להמשך ההרס שלו, לעלייתו על גדה של שנאות מיותרות, שראשיתן פערי כבוד ואחריתן פערי כבוד גם ערב יום הכיפורים הבא.
לפני כמה שבועות סיימתי לקרוא את הביוגרפיה שכתבה יפה אלמנתו של המשורר דן פגיס , עדה שמה, ושמה “לב פתאומי”,כאחד מן המילים בשיריו. ונזכרתי בחג הזה ברגש הסלחני שמביעה האשה לבעלה המשורר, כשקראתי לי בספרו הנפלא, אך הלא ברור לעיתים, של אנטוניו מוניוס מולינה. לספר קוראים “ספרד” אבל היה צריך לקרוא לו כדור הארץ.
זה קטע זעיר שכתבתיו לעילוי נשמתו של איש יקר ללבי, האלוף (מיל.) משה נתיב שהלך לעולמו.
על סיפה של שנה אני מצלם שקיעות ומחפש זריחות בסגלגלות של הסיגליות אף שאני עיוור צבעים. אולי בשל כך אינני אינני טייס. שאילו הייתי הייה לי אולי יותר קל להמריא.ובאין לי אלה אני ממריא לי מתי שאני רוצה בלי מגדל פיקוח. בוחר להמריא בלי לראות מגבלה.
ימיו של אדם יפים ורעים אהדדי : יש ימים כאלה ויש ימים כאלה. ויש ימי נחמה כמו הימים שאתה מקשיב לאהוד בנאי שמכיר היטב את הימים הטובים והרעים.
יש לי בספריה שלנו תקליטור אחד שמביא אותי לעולמות אחרים והוא פחות פופולרי מכל תקליטור שיש לכם בספריה ובגלל זה אני אכתוב עליו. רק בגלל זה ובגלל הכותרת של הבלוג שבסיומו תוכלו להבין הכל. אם תרצו.
ימים אלה , שבהם אני שוכב חולה בביתי, מנוצלים היטב להשלים קריאה בכמה ספרים חשובים ואחד מהם “אפולוגיה על ההסטוריה, מקצועו של ההסטוריון” שנכתב על ידי ד”ר מארק בלוך שנרצח על ידי הגסטפו בשנת 1944, ונחשב בעיני רבים לתיאורטיקן של ההסטוריה.
מריץ FireStats
מריץ FireStats