זכרה של המורה שלנו לצרפתית, שולמית הרסון, עדיין חקוק בזיכרוני בגלל אהבתה הגדולה לסופר אלפונס דודה. אף שהיא, כמו מורות רבות לשפה הצרפתית באותן שנים, הייתה ילידת רומניה, היא הייתה עמוסה בתרבות, שהייתה כה רחוקה מה”אסייתים” שהיינו, עד שאפשר היה לטבוע מגלי האהבה שנדדו ממנה אל עבר אוזנינו החפות מכל צרפתיזם.
לבני א. תרגמתי את שירו של בוב דילן – “אלוהים שמור על בני” ואילו לבנותי החלטתי להציג כאן את תרגומו של המשורר היהודי , תושב ארה”ב, א. רגלסון ז”ל שאף תרגם שירים של משוררים אחרים לבד מן המשורר האירי החשוב הזה. המשך »
לב העניין: היה אתה ואל תהייה משהו אחר שמרצה את משהו אחרת תגמור כמו היינריך היינה-גאון בלי מולדת.
המשורר והפילוסוף הבנגלי רבינדראנט טאגור הלהיב את דמיוני מאז הייתי נער צעיר. אז, בספר שיריו “לאור שקיעה”, הבנתי את הסוגיה הזאת ששמה חיים, הפלגה על נהר שהאופק שלו איננו תמיד מוחוור הגם שאתה חייב לקבוע כיוון כללי.
הפילוסוף הספרדי בן המאה העשרים חוסה אורטגה אי גאסט אמר כבר : סוג האנשים החביב עלינו חושף את קווי המתאר של ליבנו. ידידינו הקרובים ביותר הם אלה שנולדים באותו אקלים נפשי כשלנו.
אלוהים,
כמה אנושי סיפרה של קונסואלו דה סנט אכזופרי “זכרונות הוורד” שיצא לאור בשנת 2006 בתרגום עברי , שש שנים לאחר שיצא הספר לאור בפאריס בסערה גדולה במלאת מאה שנים להולדתו. מסקרן, עד מפחיד, לקרוא עד כמה אנושי היה אביו מולידו של “הנסיך הקטן”, אנטואן (טוניו) דה סנט אקזופרי.
פיוט, חברים, מצוי המון פעמים במקומות שאינך מצפה שהם יהיו בו. בתפוח עץ אדום וקשה, בטל של בוקר שיורד על הפדחת, בצילום.. כמו בעבודותיהם של רוברט קאפה, הנרי קרטייר-ברסון ויוסף קרש.
פו הדוב , אלא מי, מכיר את הצד המלא של פכית הדבש. ומי שרואה את הצד הריק הוא פחות מפו. וזה לא נעים להיות פחות ממנו ובמיוחד כשהוא צודק כל כך ותמיד.
הקטנטנה שלנו כבר מדברת אבל כשמגיע הרגע לישון היא איננה מוכנה להפסיק את המרוץ ולשכב לישון.
הזמר שלמה גרוניך סיפר כי בעת שגר ביחד עם מתי כספי בתל אביב נכנס הביתה והקשיב למוסיקה שמתי ניגן על הפסנתר לתוכנית טלוויזיה שהזמינה לחן. המילים שהודבקו לשיר היו בנאליות וגרוניך המוכשר התיישב ואמר לו : זו מוסיקה לשיר אהבה. ישב וכתב מילים שלא שומעים, מילות אהבה שאומרים בשקט, באזנה של הרעייה בלבד.
מריץ FireStats
מריץ FireStats