הפלגה לערי השמחה

הים שלי, שלא כמו כל ים של אחרים, מלא גלים המביאים אלי בקבוקים עם מכתבים. לעיתים הם מלאים בשירים ולעיתים בסיפורים. ובעיתות ליל זה מגיע עם מוסיקה, רחש של ים, רחוק רחוק , מנחם מנחם.

נדמה לי שהיה זה רוברט שומאן שאמר שכמה מיצירותיו של וולפגנג אמדיאוס מוצרט, שאם הייה נכנס לחדר כעת סביר להניח שהייתי מחבקו, הם בעלי חן יווני. אצלי רחש הים, הוא ים יווני, שקיעה על ים יווני וזריחה מעליו.

ההסטוריון אנדרי מורואה אמר על זה כבר שהאירופאים הינם בני הגזע ההלני, שבטיו השונים והרבים,וסביר להניח שכך המוסיקה שלהם.

והרחש של הים, שנשמע במוסיקה , הוא המנחם והמביא תקווה מאיי יוון לאירופה הקרירה ואסייה ואפריקה החמות.

וכשזה גולש לאוזן, מגיע אל הלב, ומעיר את הנשמה אזי אתה חש שאלוהים, האדריכל הגדול של היקום, הבימאי היחידי, הוא המנצח על התזמורת הזאת שרחשי הגלים מאפיינים אותה.

הקשיבו למוסיקה יוונית ואולי תחושו כמוני.

הנה כך מביא תחושתי זאת הסופר הכרתי, ניקוס קזנצקיס, בספרו המונמנטלי “חירות או מוות” בתרגומו של הסופר מנשה לוין:
“ובכן כאשר תמות אל תשכח לקחת איתך את הקתרוס שלך. אני אקח את הגיטרה שלי. שמע אולי נמות יחד ונדסוס חביבי ? אתה יודע את גם המלאכים מנגנים על קתרוסים ועל גיטרות. אז נלך אל השער של גן העדן ונערוך קונצרט לכבוד מנצח התזמורת הגדול שהבריות מכנים אותו אלוהים משום שאינם מבינים מוסיקה. אני מנגן קלות ואתה שירי בוקר עד שיופיע מנצח התזמורת הגדול מקיש בקסטניטות ויכניס אותנו לתוך המקהלה בת האלמוות”.

לילה טוב

הפוסט הזה נכתב ביום Wednesday, 23 בJuly 2008 והוא שייך לנושא רשימות. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏