הפלגה לערי השמחה

בעיניים תמהות צפיתי בערוץ שמונה בסרט “השומרוני הבודד” שמתאר מסכת ייסוריו של ברוך צדקה , אביה של השחקנית סופי צדקה. כשהכתוביות רצו על המסך, בסיום הסרט המר הזה, אמרתי לעצמי : בהמות, בהמות.

עדה, שבה 750 איש, ובה כהן גדול אחד אומר בשידור כי מעשיה של סופי צדקה הם רעים ומאחל לה:.. שתלך לעזעזל.  

עדה , שבנו של הכהן הגדול, נשוי לאיזו אוקראינית או השד יודע מאיזה בלונד היא הגיעה, אומר שאם בתו / אחותו תינשא ללא שומרוני הוא יהרוג אותה, “ישחט אותה כמו כבש”. 

עדה, שבה בן העדה שלא פשע עומד בטקס זבח הפסח שכולו נחמה ושמחה, ולא מתייחסים אליו, משפילים אותו, מחסלים את נשמתו.  

זוהי עדת בני בליעל.  

אבל היהודייה הרחמנייה הזאת (”אני שומרונית לשעבר”, אומרת סופי צדקה, לבתה ), מלמדת זכות עליהם, על בני הבליעל האלה, והיא מתגעגעת אליהם, אל הבהמות האלה.  

ואנו, היהודים, אלה שלמדו היסטוריה יודעים מי הם השומרונים. והם לא אלה שסופי מספרת עליהם, בעת נסיעה ברכבה, מבוהלת, כשהיא מגיעה לשכונה בעיבורי שכונת קריית שרת בחולון,שם הם מתגוררים. 

לאלה, ולנוצרים, מתכוון הכתוב במסכת אבות במשנה “הזהר משכן רע”. הגמרא רואה בישוע ובכותי היינו הך, שכן רע.  

וזה המעשה שאנו מכירים אותו מן המחקר. 

נראה שהשומרונים הם בני כותה שבדרום עירק שתושביה הוגלו לשומרון בשנת 722 לפנ%