דב לוין
לפני כמה ימים העניקה מכללת הגליל המערבי , ביוזמת החוקר ד”ר בועז כהן, פרס לאיש שמזמן היה צריך להעניק לו פרס ישראל על מפעל חיים ועל עבודת מחקר הסטורית מדהימה - פרופסור (אמריציוס) דב לוין.
זה המכתב שכתבתי לד”ר בועז כהן ובשל האישיות שבה מדובר ראיתי לנכון לפרסמו. בחודשים האחרונים ניתן לראות עבודות שלו, חשובות ביותר מבחינה מחקרית, באתר “דעת” ובארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בגבעת רם.
ראה, אתה מאיר היום זרקור על אחד מן האודים המוצלים מאש, שמוכיחים יום אחר יום, כי הקוביות אינן מושלכות מהשמיים לשולחן מבלי שיש יד שמכוונת את הזריקה הזאת. היום, ביום הולדתו השמונים וחמש, אתם מאירים אור על יהודי מיוחד במינו, נסתר אך גלוי, לוחם בקרב, נחוש וחסר פשרות במחקר, ואוהב אדם, אוהב יהודים, מופלא.
דב, אח לבתיה (אחותו התאומה שנרצחה בשואה) ובן נאמן להוריו ובני המשפחה הקובנאית שנרצחו באכזריות, הוא האיש שמגלם באישיותו את ההנצחה והמאבק לשימור הזיכרון בכלי המחקר המודרני.
הוא עמוד הנצחה שהולך , פעמים רבות, בודד לפני המחנה יותר מיובל שנים בבחינת “אל תהרגם פן ישכחו עמי”.
ולמען הגילוי הנאות אני מדבר על עצמי ובשרי, מורי ורבי, מורם ורבם של רבים וטובים בתחומי ההיסטוריה של עמנו.
הנה הינך/כם מעניקים פרס לפרופסור (אמריציוס) דב לוין, שהינו מורי ורבי מאז שנת התשל”ה, כאשר זכיתי, כנער, בפרס “יד ושם” על עבודתי “התנועה הנאצית והעולם הערבי”.
והפרס היה ההכרות שלי עם ספרו “לוחמים ועומדים על נפשם”, הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית. קיבלתי פרס : ספר ומורה. מאז הוא חבר, ואב רוחני, ודוגמא ומופת לאישיות הומנית בצורה שלא תאמן.
יקר יקר לליבי, איש זה, שחייו שזורים דם ואש, מחקר טהור, המקופלים בלב יהודי חם.
“לוחמים ועומדים לנפשם” (אחד מתוך למעלה מחמש מאות פרסומים מדעיים חדשניים, עבודת הדוקטור של לוין שינתה,במידה רבה, את החשיבה בכל הנוגע למאבק של יהודים כנגד האויב הנאצי בארצות הבלטיות, שבהן אחוזי הרצח היו הגבוהים ביותר בעולם ( למעלה מתשעים ושבעה אחוזים בכמה מהמדינות ).
נהוג היה לחשוב ש”הלכנו כצאן לטבח” ודב, ליטאי בן ליטאי, הוכיח לא באותות ובמופתים אלא בעובדות ובעוד עובדות, כי ההכללה איננה במקומה והיא תעמולתית גרידא. במחקר הוא ליטאי (ליטבק) אבל בחייו הוא חסיד בן חסיד, כמו החלוקה במשפחתו.
כהיסטוריון, שלפרנסתו עבד כעובד סוציאלי בעירית ירושלים במשך שנים רבות, הוא שמע, הקליט בדיקטופון(הרשם קול של שנות החמישים והשישים), בתנאים קשים במיוחד, חמש מאות ויותר עדויות של אנשים שרבים מהם כבר אינם בין החיים. כך הוליד את המכון לתעוד בעל פה באוניברסיטה העברית, שאחר כך נוהל על ידי בן דודו- פרופסור ג’פרי ויגודר ( אמו של דב היא בת משפחת ויגודר היהודית- אנגלו סכסית ).
במקום, שבו ניסו לקבור את המידע, הוא היה שם כדי להקליטו, לשמוע, להאזין, ולא הייתה זו מעמסה קלה למי שראה , בימי הרעה, את הרע שבאדם, האכזרי שבו. הוא הקשיב, ושאל, וחקר, והכל העיר אצלו את המראות שראה. נורא, כשחושבים על כך, עד כמה הייתה מדהימה שליחותו.
היום, כבר אפשר לראות מידע שאסף במשך למעלה משישים שנה על יהודי המדינות הבלטיות באתרי מידע (אחד מהם, אתר “דעת”), בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ב”יד ושם”, בארכיונים יהודיים בעולם. אבל כשדב החל לכתת רגליו אך מעט היה , כי לא נותר איש לפליטה שיחקור ויספר, שלא לדבר על חוקרים רבים שנרצחו, כמו בלעה אותם האדמה. אחד מאלה היה ההסטוריון הנודע שמעון דובנוב שנרצח בארצות הבלטיות במהלך המלחמה.
אני תקווה, כהיסטוריון, שרבים ילכו בדרכיו של דב לוין, יטלו ממנו כדוגמא את מידותיו התרומיות, נחישותו הבלתי מתפשרת לחשוף את האמת שמאחורי הפשע נגד האנושות שהתבצע מתחת לשמש, ויבינו שאין לנו ארץ אחרת, שאין כמו ארץ ישראל, שעליה חלם דב ביערות ליטא,כשהיה פרטיזן, והוא הגשים חלומו,הקים משפחה מפוארת בארץ ישראל.
אני משוכנע שדורות רבים עוד יזכירו שמו והוא ,כענו שבענווים, ישפיל ראשו לאות תודה, ויאמר : אני בסך הכל עומד בנידרי “שלא לשכוח את הרע שהיה לנו במצריים” ויחייך לעצמו על העיוות הקטנטן של הפסוק שהוא מכיר טוב כל כך מבית אבא, כיון שחוש ההומור מעולם לא סר ממנו אף בדקות הקשות.
נתן רועי Llb Ma
ותלמיד במסלול לקראת תואר שלישי באוניברסיטה העברית בירושלים
מריץ FireStats