הפלגה לערי השמחה

ריגה בירת לטבייה הינה מערי הדם של אירופה.כאן נרצחו בדם קר על ידי הלטבים והמנהלים שלהם, מיום הכיבוש, הרוצחים הגרמניים, למעלה מעשרים ושמונה אלף יהודים. נותרו בחיים , אולי,  שמונה מאות יהודים.

כך באה אל קיצה היסטוריה של מאות שנות חיים יהודיים שבמהלכם ראתה העיר קבוצה גדולה של אנשי תרבות יהודיים שנולדו בה וצמחו בה . בהם : סיר ישעיה ברלין, הפיסיקאי הפרופסור ירמיהו ברנובר, המוסיקאי נחום (נחצ’ה) היימן, המוסיקאי מיכאל טל, הפרופסורים האחים ישעיהו לייבוביץ ונחמה לייבוביץ, שחקן הכדורסל תנחום כהן מינץ, המוסיקאי והנגן המחונן מישה מייסקי, אליהו ריפס , ג’ודית שקלאר ועוד. הטרגיות שבעניין נעוצה בעובדה הבנלית שהשקיעה הטוטלית בזיכרון היהודי בהקשר לרצח היהודים על אדמת אירופה בכלל ובארצות הבלטיות בפרט עומדת ביחס הפוך לרהביליטציה שעורכים העמים הבלטיים (ליטא לטבייה ואסטוניה ) לעממיהם הרצחניים.  

אותנו זה לא מעניין ואילו את הרוצחים מעניין להיטהר. 

מסכת העובדות שתובא כאן תדגים אמירה זו. 

הלטבים היו נחשוני רצח היהודים בלטבייה. 

פרופסור דב לוין , מן ההיסטוריונים החשובים של יהודי הארצות הבלטיות, מציין, כי רדיפות, התעללות ומעשי רצח ביהודים מצד האוכלוסיה הלטבית החלו עוד לפני השתלטותם של הכוחות הגרמניים. 

ס.ס. מאיור גנראל אוברגרופפנפיהרר פ. יקהלן ( Jeckeln   ) , המפקד העליון של ס.ס והמשטרה באוסטלנד הצהיר במשפטו בריגה (1946 ) : “כאשר הגעתי לריגה בקיץ 1941 גיליתי שהלטבים עצמם כבר רצחו אלפים רבים של יהודים”. הנאצי הוצא להורג על ידי הלטבים. 

אחד מאותם יהודים שנרצחו על ידי לטבים הוא, ללא כל ספק, ההיסטוריון היהודי החשוב ד”ר שמעון דובנוב שהובל ב- 8 בדצמבר 1941 עם אלפי יהודי ריגה לאתר המוות. מאחר והיה חולה וזקן ירה בו שוטר לטבי והרגו.   

לחיילי העזר הלטבים, לאחר הכיבוש, היה שם : “שוצמנים”. הם פרצו לבתים והתעללו ביהודים האומללים.  

מי שיעיין בעדותו של אברהם בלוך ב”יד ושם” יגלה סיפור זוועתי .  

בביתו של בעל עסק לשעבר, יהודי בשם דובין, פרצו “שוצמנים” לטביים שיכורים , שדדו את הבית והכריחו, את אשתו לשרתם כשהיא עירומה לחלוטין, בנוכחות בני המשפחה שלה, שנאלצו להסתכל במחזה איום זה כשידיהם כבולות. פרופסור לוין מבהיר כי הכוחות הלאומניים הלטביים שהקימו את ה”אייזסארגי” ו”פרקונקרוסט” היו הרוצחים האמיתיים של לטבייה בטרם כניסת הגרמנים והיו המובילים ברצח לאחר כניסת הגרמנים. בין הרוצחים האלה היו “גיבורים” לטביים ובהם הרברט צוקורוס, טייס לטבי בעל שם, גיבור מקומי, שהיה מעורב במעשי הרצח המיוחסים להמון הלטבי הרצחני.הרוצח הזה, הרברט צוקורוס, נמלט, על פי העדויות השונות, בשנת 1944 , הגיע לברזיל, קיבל בה אזרחות מקומית והומת על ידי “המוסד” בשנת 1965 . לעניין זה ראוי לעיין בספרו של העיתונאי גד שמרון (בעצמו, איש “מוסד” בעבר ) שעסק בהמתת הרוצח הלטבי. 

בעת האחרונה הוציא ד”ר אפרים זורוף ממכון ויזנטל שבלוס אנג’לס ספר חשוב שעוסק, בין היתר, ברוצח הרברט צוקרוס.  

http://www.operationlastchance.org/operation_last_chance_book.htm 

אפרים זורוף , מן האחרונים שעדיין רודפים אחר עשיית הצדק כנגד הנאצים ועוזריהם, מציין בספרו כי צוקורוס היה משנה למפקד “קומנדו אראייס” שהוציא להורג שבעים אלף מיהודי לטביה.  

לדבריו, עדויות שנגבו לאחר המלחמה מציינות כי צוקרוס היה מעורב ברצח ואף אנס צעירות יהודיות , היכה יהודים למוות באקדח, והצתת יהודים בחיים. 

לאחר המלחמה ניסו כמה לטבים לאומנים להשיב את צוקורוס ל”היכל התהילה” הלטבי על ידי טיהורו.בשנת 2004 , מפלגה ימנית לטבית, ניסתה לטהר את צוקרוס, ואז עלו קולות ש”אל ליהודים לחזור על טעויות שנת 1940 (כשהם, כביכול, סייעו לסובייטים לפגוע בעם הלטבי ). 

אחת מהשיטות הנואלות שכמה גורמים בעם הלטבי נוהגים בעניין זה הינה איתור יהודים מבוגרים מאד שיעידו, כביכול, שההאשמות כנגד צוקרוס, הינן משוללות כל יסוד. כך עשו, למשל, לאברהם שפירו, שמתגורר בארה”ב והעיד נגדו. את העדות שלו צילמו, והוא איננו חוזר בו מעדותו, ואמרו בלטבית כי העדות נלקחה ממנו ללא ידיעה. כמובן, שאין בסיס לכך כיון שהעדות נמסרה ברצון מלא, ואף עלתה על ספר שהוצא על ידו לאור.  

הלטבים הלאומנים העלו לאתר “ויקיפדיה” את הטענה משוללת היסוד הזאת, שעדים נגדו חזרו בהם מעדותם.  

כך נבנית הרהביליטציה של הפושעים הלטבים ( וכן של הפושעים האחרים בארצות הבלטיות ).  

כשפניתי לשגרירות הלטבית בישראל על מנת לקבל מידע על הרברט צוקורוס נאמר לי :  

“פנה לאינטרנט” .  

השיחה הסתיימה.