ד”ר פול גאון
28 בJanuary 2010 מאת רועי נתןאגדות על רופאים הן מהאגדות האהובות עלי ביותר.
חנוכה במאה שערים
15 בDecember 2009 מאת רועי נתןזה כמה שנים אני הולך בסמטאות ירושלים המערבית, בערבי החנוכה, כדי להתבונן בחנוכיות שמונחות בפתחי הבתים, באכסדראות, בפינות המטונפות, שמוארות לפתע באור יקרות.
יועזר בר יין CHAPEAU
05 בDecember 2009 מאת רועי נתןמול השעון של הכיכר ביפו הערבית, בסמטה קטנה, פעיל הביסטרו שרשום כפטנט של העיתונאי שאול אברון. זו צרפת קטנטנה בלב סטיקיות ערביות ועוד כמה מזללות שזכו ליחסי צבור של שפים שנולדים כמו פיטריות אחרי בצורת ארוכה.
היום כל טבח ממוצע הוא שף. עזבו, אברון מלך, בסצנה הפלצנית של תל אביב, לאחר שחיים כהן סגר את “קרן”.
תגלית. תכנית עם תכלית.
29 בNovember 2009 מאת רועי נתןלהצלחה אבות רבים. ועל כן, ראוי להביא סיפור של הצלחה אחת שיש לה אב אחד. וזאת אולי בשביל ההיסטוריה.
אני מתכוון לתכנית החשובה והמצליחה “תגלית” שמביאה לישראל עשרות אלפי בני נוער ובוגרים ובחודשים אלה ימלאו לה עשר שנות פעילות.
ההרוג האלמוני
23 בOctober 2009 מאת רועי נתןההרוג האלמוני
אתמול, לאחר שהקטנים שלנו הלכו לישון, ורעייתי נרדמה, ישבתי לצפות, ערב יום חמישי העמוס, באסנת ווישינסקי מדברת על בנה ליאור ז”ל, שנהרג בחודש מאי 2004, בציר פילדלפי. טיל פלשתיני העיף אותו, לשמיים.
זוהי רשימה לא פוליטית אף שאני מאד פוליטי ורחוק מלהיות ענו פוליטי. אני לא יושב על הגדר. אני יודע מי הם הפלשתינים ואני יודע מי העם שלי, מה החרדות שלו, מה החרדות שלי.
ובכל זאת אני רוצה לדון בעניין אחד, כואב לי מאד, הסוגיה ששמה ההרוג הסלבריטאי ומול ההרוג האלמוני.
אני חייב להודות ששלמה ווישינסקי, האב השכול, שפעיל ומעורב למען החיילים הקרביים, כמו בנים הם לו, ומילותיה של אסנת גרושתו “די לנו לקבור את מתינו”, נוגעים לליבי. הילד שניבט מהציור, מהצילום, מכמיר לב. כמה מכמיר לב.
וליאור, אם היה חי, היה בוודאי שואל שתי שאלות, חצוף מצידי להעלות זאת בשמו.
שאלה ראשונה : אבא , למה לא מעלים שמות של חיילים לא מוכרים שנהרגו בגדוד שלי ? בצבא ? אני לא אדם תאב פרסום אז למה אני הופך להיות עניין ?
שאלה שנייה: אמא, מדוע שלא תהיי הנציגה של ההרוגים האלמוניים שאין להם אמא מדהימה כמוך ?
האמינו לי, לא אפרט, ראיתי מאות משפחות שכולות, במסגרת העבודה שלי, ערכתי ספרי שירה של חיילים הרוגים, ראיתי ציורים וסיפורים שלהם, והם, כל אחד מהם מדהים. נשמות שידעו שלא יגיעו לגיל מבוגר. היו מודעים, זה מצמרר, שהם בדרך להחזיר ציוד. ועליהם לא מדברים.
אין לכם מושג מה אני , באופן אישי, עברתי עם סוגיות של הנצחה של חיילים הרוגים לא ידועים, אלמוניים.
אני כלום.
מה עברו הורים שניסו להנציח, ולא היה להם כסף לסגור את החודש, ורצו להנציח את החייל שלהם באות בספר תורה?
שלמה ואסנת, הורים יקרים, היו פה לא רק לליאור המקסים.
היו פה להרוג האלמוני. היו פה לאב האלמוני,שהתרסק ומצפה למותו לאחר שמת בנו בכורו. היו פה לאם אלמונית שבנה האלמוני, בעלה האלמוני, מתים לאיטם ותפילתה לנחמה נשמעת בשמיים אך היא ממאנת להתנחם.
שלמה , אסנת , שלא תדעו צער.
שלא ידע אף אחד.
קדירת עוף מנצחת
23 בOctober 2009 מאת רועי נתןראיתי הכל, טעמתי יותר, אבל את זה לא אחליף בשום מתכון צפון-בוני מצוי מתוכניות הבישול המציפות את העין מערוץ לערוץ.
קפה אנטון והסחלב של דג’אני
18 בOctober 2009 מאת רועי נתן
אמא שלי ילדה אותי בבית החולים דג’אני (צהלון) ביפו, בסוף שנות החמישים, ליד עגלת המלבי והסחלב הכי שווה במזה”ת.
השומרוני הרע
18 בOctober 2009 מאת רועי נתן
בעיניים תמהות צפיתי בערוץ שמונה בסרט “השומרוני הבודד” שמתאר מסכת ייסוריו של ברוך צדקה , אביה של השחקנית סופי צדקה. כשהכתוביות רצו על המסך, בסיום הסרט המר הזה, אמרתי לעצמי : בהמות, בהמות.
La Huchette
11 בSeptember 2009 מאת רועי נתןs à partir de 5€.מועדוני ג’אז היו ועודם המקום האמיתי להתאהב מחדש בחיים, לחייך בלחיים סמוקות, לשלוח נשיקה לאשה. וכשזה במועדון הג’אז La Huchetteזה מתוק כי הכל המשך »
כרוניקה של מוות ידוע מראש
20 בAugust 2009 מאת רועי נתןביום שבו דודו טופז על ידי משטרת ישראל כתבתי בבלוג כך : דודו פשע על פי הודאתו והוא יורשע , אם יחייה, וגו’ ידעתי היטב , מניסיוני ככתב לענייני פלילים במשך למעלה מחמש עשרה שנות עבודה קשות שכללו סיקור של התאבדות נחקרים ובהם מיקי אלבין, קורט ארליך ואחרים, כי הוא לא יאריך ימים. ידעתי היטב לאחר שראיתיו באולם המעצרים.
